שאלה
כבוד הרב שלום רב. עבדתי במקום עבודה 10 חודשים (פעם עבדתי שם שנים ובקשו ממני לחזור) וחליתי בסרטן שד. מאז ינואר 2011 אינני עובדת. רציתי לחזור לעבודה לשש שעות ולאט להגדיל משרה אך המעביד שלי לא הסכים ולא חזר אלי. השבוע הוא התקשר ואמר לי שאין לי מה לצפות מהם. שאין שום מחוייבות בין הצדדים ושהוא רוצה לפטר מישהו כי ביקש העלאה ואם אני רוצה לחזור שוב זה ב"פול טיים ג'וב". עברתי כימוטרפיה והקרנות ונשאר לי טיפול ביולוגי אחת לשלושה שבועות עד מרץ ועדיין עייפה ולא מרגישה מסוגלת לחזור למשרה ללא הפסקה. מצד שני אני ברוך השם מרגישה יותר טוב ורוצה לחזור לשגרת חיים מסויימת. אני חייבת לציין שבמהלך כל שנה זו אף אחד לא בא לבקר אותי ממקום עבודה זה. גם טלפונים היו ספורים בלבד וגם כדי לדעת בגדול מתי אני חוזרת. אני מודה שאני בבעיה, אבל באמת רוצה שתייעץ לי איך להמשיך.א. האם לחזור אם יסכימו שאחזור לשש שעות בהתחלה למקום שאין שם מבחינתי שום יחסי אנוש. ב. לקחת סיכון ולא לחזור אבל המציאות היא שאני בת 49 עבר של חולת סרטן. נקודת פתיחה לא מזהירה. באמת מעוניינת שתכוון אותי. תודה מראש מרטין
תשובה
שלום לך.
שאלתך מאד מאד אישית, וקשה לייעץ לך.
אני מניח שיהיה לך קשה למצוא מקום עבודה חדש, בגילך, וגם בגלל ההיסטוריה הרפואית שלך.
אני מבין מדברייך שהעבודה חשובה לך, ואין זה משנה אם זה בגלל השכר או בגלל התחושה של העשיה, גם זה חשוב וגם זה חשוב, ולכן הייתי מייעץ לך לחזור לשגרת העבודה המוכרת לך.
אני מבין שאת מאוכזבת מכך שלא באו לבקר אותך, וזה מקשה עלייך לחזור למקום העבודה הקודם, אך אולי העובדה שלא באו לבקר אותך נובעת מאופי המחלה שחלית בה. ראשית, מחלת הסרטן נשמעת מאיימת מאד, וההקשר שלה עם מוות, מעמיד אנשים במבוכה- איך לדבר עם החולה? על מה לדבר איתו? וכו' וכו'. שנית, אני חושב שחברייך לעבודה הרגישו מבוכה בגלל מקום קינון המחלה, השד, בוודאי הגברים שבהם, שהרי קשה להם לשאול אותך מה עברת? כריתה? וכו', שיחות כאלו נתפסות כמאד מאד אינטימיות, וזה מאד מובן. אולי בחזרתך לעבודה ובהתנהגות טבעית שלך, תעזרי להם להתייחס אלייך בצורה נורמלית, כבעבר.
אני מאחל לך בריאות מלאה לאורך ימים ושנים.