מה מיוחד בלימוד תורה?

שלום אתי,
האמת היא שיש הרבה נקודות מבט מהן אפשר לענות על השאלה שלך - אפשר לדבר על הרובד האישי של האדם הלומד - מהידיעה הפשוטה של דבר ה´ ועד תיקון המידות. זה ממשיך בהשפעה הברוכה של התורה על החברה שחיה אותה, אפילו בגלות, ועובר להשפעתה של התורה על בניינו של כלל ישראל בארצו, על תיקון העולם כולו, ועוד ועוד... אף על פי שכאמור, מדובר על נקודות מבט שונות, הן משלימות זו את זו ורק ראיה כוללנית תוכל לתת לנו התחלה של הבנה לשאלתך.

נתחיל באמירה שהיא אולי קצת טריוויאלית, אבל היא נקודת מוצא חשובה שלפעמים אנחנו שוכחים אותה: אנחנו לא מושלמים, ולא כל הרצונות שלנו הם טובים. באדם יש מורכבות שטבועה בו, בין הצד הרוחני העליון שלו, נשמתו, ששואפת לגדלות רוחנית, להתנהגות מוסרית, ובעם ישראל - לקדושה, לבין הגוף עם כל נטיותיו החומריות, שעשוי למשוך אותנו לכיוונים פחות עליונים. אנחנו מאמינים שגם את הגוף עם נטיותיו החומריות, אפשר לגייס לטובה, לקדש אותו, ולעשות גם אותו לכלי לעבודת ה´. הדרך לעשות זאת היא לחיות חיי מצוות, והתורה היא שמדריכה אותנו כיצד להתקדם בנתיב הזה, ולמעשה לממש את חובתנו בעולם.

אז מה הקשר ללימוד תורה?

ברמת הפרט, עצם העיסוק בתכנים רוחניים עליונים, מקדש את האדם ובונה בו שאיפה לחיות את אותם ערכים עליהם הוא לומד. הראי"ה קוק זצ"ל כותב באורות התורה (פרק ו פסקה ה) כי "יש מגמה אחת לתורה, לעורר את הצד הרוחני העליון שבאדם, שיהיה עסוק במושכלות קדושות, ויהיה סר משיקוע בהמי גופני...". האדם מעצם טבעו צריך כל הזמן לחיות תוך שיווי משקל בין שאיפות רוחניות גבוהות, לבין חיי מעשה עם גוף בעל צרכים כאלה ואחרים. התורה נותנת לנו למעשה את אותה קריאת כיוון של חיים בעלי משמעות, [ע"י הגוף ולא נגדו.] אנחנו משתמשים בגוף על מנת לקיים מצוות ולעשות חסד, מקדשים אותו על ידי בחירה ערכית להשתמש בו לטובה ולשמור אותו מלהשפיע על נשמתנו בצורה שלילית. החשיבות של התורה באותו בניין פרטי אדיר, הוא בהיותה פונה לכלי המייחד את האדם על פני בעל החיים, שנותן לו את האפשרות לרומם את מעשיו ורצונותיו אל מעבר לטובה האישית שלו: השכל. שלא כמו בעלי חיים אחרים, אנחנו מסוגלים לחשוב מחוץ לגבולות המצומצמים של עצמנו, ולחשוב על ההשפעה של מעשינו ורצונותינו על מעגלי חיים רחבים ביותר. לא רק מה שטוב לי, אלא גם מה שטוב למשפחה, לעם, ולעולם כולו. היכולת הזאת של האדם היא מיוחדת במינה, והיא נובעת מאותו שכל מיוחד שיש לאדם המאפשר לו לצאת לחיות מחוץ לקופסה הפרטית שלו.
לימוד התורה הוא עבודת ה´ בשכל, ומכאן נובעת חשיבותו - מאחר והשכל הוא הכוח העיקרי שמכוון את מעשינו ורצונותינו. שכל מתוקן יגרום לנו להפיק את המיטב מהכוחות והיכולות שנתנו לנו מה´, ורגש מתוקן יגרום לנו לעשות זאת בשמחה. חשיבותו הגדולה של השכל במערך הכוחות של האדם, נובעת גם מהיותו יציב וחסין יחסית בפני טלטלות חיצוניות. אנחנו מסוגלים לחשוב ישר ולהפעיל שיקול דעת מוסרי, גם במצבים מסובכים וקשים, ולכוות את מעשינו על פי אותו שיקול דעת גם כאשר הרגש אולי היה רוצה אחרת. היכולת הזאת מתפתחת ככל שמיישרים את השכל ללכת בדרכי התורה, והדרך לעשות זאת היא על ידי לימוד התורה.
אמנם, גם לרגש יש תפקיד חשוב בבניין שלם של האדם, וכאן גם נכנסים ההבדלים בין גברים לנשים, הגורמים לנו להדגיש צדדים שונים בעבודת ה´ לכל אחד מהמינים. באופן כללי, בנפש הגבר יש לשכל השפעה דומיננטית יותר, ולכן לימוד התורה מקבל אצלו חשיבות גדולה יותר. מאותה סיבה, הדגש בלימוד התורה לנשים הוא יותר על נושאים המעוררים את הרגש לאהבת ה´ ויראת שמים, לעומת לימוד התורה הגברי בו עיקר הבניין הוא שכלי, ע"י לימוד גמרא.

ואולם, חשיבותו של לימוד התורה אינו מצטמצם רק לבניין הפרט, אלא גם ואולי בעיקר, לבניין הכלל. התורה איננה טקסט פילוסופי מופשט שנועד להשאר בשכל המנותק מחיי המעשה. אנו מאמינים שמוסר עליון, הוא כזה שיש לו ביטוי בכל רמות החיים, גם הקטנים והשטחיים ביותר. יש לתורה אמירה ברורה כיצד אמור להיראות העולם, ודרך מעשית היורדת לפרטי המציאות הקטנים ביותר, כיצד להגשים זאת. על מנת לדעת את אותה דרך וליישמה בפועל, יש לדעת את דרכה של תורה, וזה אפשרי רק על ידי לימודה.
באותו פרק באורות התורה (פסקה יד) הראי"ה כותב כי "כשהנשמה משערת...עד כמה [כל החיים הרוחניים מוכרחים להיות מבוססים על יסודות מעשיים] בחיי הציבור ובחיי היחיד, מתעוררת [תשוקה גדולה ללימוד התורה המעשי, המורה את דרכי החיים...".] זו התשובה לשאלתך, מדוע ענייני השור והבור מעסיקים אותנו כל כך. העניינים האלה מעסיקים אותנו, מכיוון שהמציאות כולה מורכבת משוורים ובורות, ואנחנו רוצים לדעת איך לעצב אותה ואיך להתנהג בתוכה, לאור ה´. העניינים האלה הם דוגמא מופשטת לנושאים יומיומיים שמעסיקים אותנו גם בימים האלה וגם עוד מאה שנה. אמנם לרובנו אין שור ואנחנו גם לא חופרים יותר מדי בורות, אבל יש לנו רכוש אחר שעלול להזיק לזולת, והסוגיות הללו מדריכות אותנו כיצד לנהוג בו בצורה אחראית, שתביא לנו ברכה ולא תזיק לאחרים. זה עניינה של הגמרא, שנותנת לנו בנייני אב לכל צורך שמתעורר במציאות, ודרכים לנהוג באותם מצבים, לאור ה´.
הנושאים האלה הם קריטיים לבניה של עם בארצו, ובמיוחד עם שאמור להוות מגדלור של מוסר לעולם כולו. אנחנו מצווים לבנות את החברה שלנו לאור מוסר אלוקי, והמוסר הזה יורד לפרטי החיים הקטנים ביותר של המציאות. חברה מורכבת מבני אדם, כאלה שעושים טעויות ויש להם רצונות כאלה ואחרים, שלא תמיד מכוונים בצורה הטובה ביותר. התורה נותנת לנו דרך להתמודד עם כל אותם המוני פרטים, לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו ולדאוג לזרימה חיובית ומוסרית של החיים, כאשר כל מיני פרטים מתנגשים.

כל מה שנאמר כאן, מכוון בעיקר לגבי לימוד הצדדים הגלויים של התורה, בנתיבי החיים המעשיים. קיים גם לימוד תורת הנסתר, העוסק בנתיבים רוחניים נסתרים יותר, שאינני מבין בהם. עם זאת, אנו מאמינים שנתיבים רוחניים מתלבשים על המציאות החושית, ולכן יש צורך לשלוט בתורה הנגלית, על מנת להבין בצורה ישרה את תורת הנסתר.

לסיכום, כאשר אנו לומדים תורה וכמובן חיים לאורה, אנחנו מכוונים את חיינו לאור רצון ה´, ובונים את חיינו הפרטיים והציבוריים לאור אותו רצון. זה כמובן גורר שכר גדול בשמים, שכן אנו נצטווינו ללכת בדרכי ה´, וזו הדרך הישרה ולמעשה היחידה לעשות זאת. זו גם החשיבות בשלב בו את עומדת, של חיפוש שותף לבניין הבית. אם את רוצה בית שמגדיל את הטוב, מקדם את העולם וגם אותך - חשוב שזה יהיה עם מישהו שמתאים את חייו לחיי תורה, ומקדיש זמן ללימוד - מתוך הכרה בכך שאותו לימוד הוא האמצעי לבניין חיים יציבים לאור התורה. זה לא חייב להיות גדול הדור, ולא מי שמתכוון להשאר בישיבה עשרים שנה - אלא מישהו בעל הכרה בסיסית בכך שהתורה צריכה להאיר את חייו, ונכונות להקדיש לכך זמן וכוחות משמעותיים.

מקוה שעניתי, להמשך הבהרות את מוזמנת לפנות במייל
(yoavsb@gmail.com) או בתגובות כאן.

רק טוב,
יואב.