שאלה
יש לי חברה שמערכת היחסים שלי איתה היא דיי מורכבת זאת חברה שאני מכירה מהילדות גדלנו ביחד אני מסתובבת איתה הרבה מאוד בשבתות בחגים ביומיום. היא לומדת איתי גם באותה הכיתה. היא אוכלת אצלי לפעמים ארוחות ערב ולפעמים גם "מתנחלת" בבית שלי בחופשים והיא באה אליי הרבה בקיצור תמיד החשבתי אותה כחברה טובה מאוד. אבל קרה מיקרה שגרם לי לחשוב על החברות שלנו ולשאול את עצמי אם היא באמת חברה טובה זה קרה ביום שלישי (שלפני כיפור) היא הייתה אצלי בבית אני והיא התכוננו ללכת למקום (שכבר קצת איחרנו), אמא שלי ביקשה מימני וממנה (שתעזור לי)להעביר כמה דברים דיי כבדים למקום כלשהו במרחק הליכה אבל כבר היינו צריכות ללכת והרגשתי שהיא לא ממש מביעה נכונות לעזור לי ורוצה ללכת למקום הזה כבר וזה היה כבד. אז אמרתי לאמא שלי שאני לא יכולה ושאני יעשה את זה מחר אבל אמא שלי אמרה שזה דחוף. בנתיים חברה שלי כבר חיכתה לי בחצר של הבית אמא שלי הציבה אותי במצב לא נעים לבסוף ויתרתי והתחלתי להעמיס את הדברים הכבדים ואמא שלי קראה לחברה וביקשה מימנה שתעשה טובה ותעזור לי אבל החברה שלי פשוט התעלמה לקריאות שלה ושתקה ונשארה בחוץ והנחתי שאולי היא כבר הלכה אבל 90% ידעתי שהיא עומדת בחוץ ושומעת את אמא שלי (הדלת הייתה פתוחה) אבל פשוט מתעלמת מימנה ואז כשיצאתי מהבית סוחבת שתי שקיות כבדות היא באמת הייתה שם ואמא שלי שוב ביקשה מימנה שתעזור לי והיא פשוט שתקה אני יודעת שהיא לא הייתה חייבת לעזור לי אבל זה מה שחברה טובה אמורה לעשות לא? גם כשיצאתי עם השקיות היא לא הביעה שום רצון לעזור. פשוט אמרתי לה שאם היא רוצה היא יכולה ללכת ושאני יפגוש אותה אחר כך. והיא הלכה. אני חושבת שאני לא כעסתי עליה אני יותר נעלבתי ממנה וגם הייתי קצת בשוק שהיא פשוט התעלמה מאמא שלי אני יודעת שהיא לא הייתה חייבת אבל בתוך תוכי כן רציתי שהיא תציע לעזור. נעלבתי גם בעיקר שהיא התעלמה מאמא שלי ושם הגעתי בעצם למסקנה שהיא לא באמת חברה טובה ושיותר חשוב לה ללכת למקום הזה (שאגב היה חד"א-וזה כאילו שלא הגענו לשם באיחור אף פעם) מאשר לעזור לי
כל הדרך לשם חשבתי עליה ועל מה שקרה ואמרתי לעצמי שבאמת היא לא הייתה חייבת לעזור אבל זה לא עזר זה עדיין פגע בי. כשפגשתי אותה לאחר מכן שאלתי אותה (רק כדי לוודא) אם היא שמעה את הקריאות של אמא שלי והיא אמרה שכן. מאז אני לא יודעת מה לעשות איתה אחרי המק
תשובה
שלום וברכה,
בדבריך את מעלה תחושות קשות ביחס לחברתך הטובה ועל פניו נראה שבצדק. השאלה הגדולה שעולה היא האם המקרה הזה מעיד באופן עקרוני על אישיותה של חברתך או שמא מדובר במעידה חד פעמית ולחלופין ניתוח לא נכון של המציאות.
בכדי לברר שאלה זו אין מנוס מלנהל שיחה כנה עם חברתך היקרה. ייתכן ותגלי שהיא הבינה את כל הסיפור באופן אחר לגמרי - גם אם זה לא יהפוך אותה לצדיקה, בהחלט ייתכן ומדובר במעידה חד פעמים וכדומה.
ייתכן שבאמצעות דיבור גלוי איתה תגלי רבדים נוספים באישיותה שלא נחשפו עד כה ושאולי לא כדאי כלל להתעלם מהם.
אינני רואה עניין להמשיך בחברותכן כאילו דבר אינו קרה. כדאי לשתף אותה בתחושותיך, לנסות לברר מה הם רגשותיה.
דווקא לאחר יום הכיפורים עלינו להפנים את העובדה שהיהדות היא אופטימית ומאמינה בטובם של בני האדם וחזרתם בתשובה. אנו מאמינים כי גם אדם שחטא, לאחר שהוא מכיר בטעותו יכול לשוב ולתקן את מעשיו. מי יודע, אולי לאחר שיחה מלב אל לב לא רק שלא תפסיקו להיות חברות אלא היחסים ביניכם ישתפרו ויעמיקו.
בהצלחה!
אביאל