שאלה
לרב מאיר צוקרמן שלום רב
אני שמיניסט מאחת ישיבות בני עקיבא ורציתי לשתף אותך בהרגשה שלי ולשמוע את דעתך בעניין...
אני הייתי בין אלה שמארגנים את אירועי פורים (הכתרה ערב אתגרי וכו...)עבדתי ממש קשה בשביל פורים והתוצאות היו בהתאם הרבנים הבעיו סיפוק מההכתרה ושבת זכור ופילו אחדים אמרו שלא נראתה הכתרה כשלנו בישיבה. אך יש לנו בעיה בשכבה שפחות מחצי מהחברה עזרו דבר שהקשה מאוד על ההכנות וגם יצר הרבה מתחים ומריבות אבל בעיקר גרם לזה שאני וחברי עבדנו קשה מאוד ואפילו אפשר להגיד שעבדנו קשה יותר ממה שנהנו.
חשוב לציין שהרמים לא ממש אוהבים אותי בלשון המעטה כי הם חושדים בי שעשיתי משהו שאני בכלל לא קשור אליו.
פורים עבר וצריכים להמשיך בשגרה של הלימודים ואני שואל את עצמי למה עבדתי קשה בשביל פורים? מה יצא לי מזה? במה זה תרם? אני יצאתי הפרייר הגדול כי למרות השקעתי הרבה מנהלי הישיבה ממשיכים לגלות אי סימפטיה אלי ולא רק זה שיותר מחצי מחזור נהנה על חשבוני אתה מבין הם המשיכו בלימודים שלהם כרגיל ואני עבדתי לפורים ויוצא מכך שעבדתי יותר ממה שנהנתי הרמים עדין שונאים אותי השכבה נהנת על חשבוני.
אני ממש בוכה על כל שניה שהשקעתי לפורים ומרגיש שהייתי פרייר ושיצאתי טמבל!
מחשבה זו ממש מטרידה אותי ככה שאפילו בפורים לא הצלחתי לשמוח ולהנות...
מה דעתך בעיניין?
תשובה
אנו לא עושים את הדברים שאנו צריכים לעשות כדי שבני אדם יעריכו אותנו. נכון, מאד נעים שבני אדם שאנו מעריכים אותם, יעריכו את מעשינו, ומאד נעים לשמוע דברים כאלה מפיהם: "כל הכבוד לך!" "היה יפה מאד, יישר כחך!" וכו', אך הדבר החשוב באמת- הוא לעשות מעשים טובים באמת. הקב"ה יודע בדיוק מי עשה מה. מסופר על אחד מדור התנאים שחלה, והגיע למצב של מוות, ונשמתו כבר היתה "שם למעלה". אחר כך הבריא, ונשמתו חזרה לגופו. כשהתחזק, שאלו אותו: "מה ראית שם"? ענה: "עולם הפוך ראיתי: עליונים למטה, ותחתונים למעלה". כלומר: אנשים שפה, בחברה האנושית, נחשבים "למעלה", שם, בעולם האמת, נחשבים "למטה" וכן להיפך. ענו לו, כי הוא ראה "עולם ישר". העולם שלנו, הוא עולם הפוך, ואין מעריכים כאן את מי שבאמת צריך להעריך. במשך מאות דורות, היו כאלה שההצלחה האירה להם פנים. איזו הצלחה? הצלחה חברתית, הצלחה כלכלית וכו'. והיו הרבה "פראייירים" שהשקיעו את כל כוחותיהם למען הזולת, למען עם ישראל. הם לא פראיירים, וגם אתה, שעשית דברים חשובים, אינך "פראייר". יכולת לשמוח בפורים, ולא שמחה "כאילו" אלא שמחה אמיתית.