שאלה
אני חייבת לשאול אתכם משהו הרבה פעמים אני רואה שאומרים לבנות להכיר בדברים הטובים שלהם וכל מיני כאלה. מישהי שאלה פה שאלה ואמרה שיש לה שכל אבל היא לא מחוננת או משהו כזה וענו לה מה הבעיה להגיד שאת מחוננת זה לא גאווה.
אני לא מבינה משהו אז מזה כן גאווה?!
מזה מחוננת מישהי שיותר חכמה מהממוצע.. אז היא יותר חכמה מהשאר מי שאומרת שהיא מחוננת היא לא חשה ? זה לא גאווה?!
כאילו אם בן אדם ידע את כל הדברים הטובים שלו זה יהפוך אותו לגאוותן כי הוא ישים לב שבזה הוא טוב מהשאר ובזה ובזה ואז לאט לאט הוא יהפוך לגאוותן.
אני ממש לא מבינה מזה גאווה אם זה לא בעיה להגיד שאני מחוננת.
מקווה שהבנתם את השאלה :) תודה רבה
תשובה
שלום רב
יישר כח על השאלה היפה!
רוב האנשים, חשים תחושות של הצלחה, של השגיות, של עדיפות על אחרים (כמובן, כל אחד בתחום אחר).
להרגיש את התחושות האלו זה לא גאוה. זה שמחת חיים פשוטה.
הגאוה מתחילה כאשר התחושות האלו מועצמות, כאשר התחושות האלו מתורגמות אצלינו למקומות לא בריאים.
אם מישהי חשה, שבגלל שהיא חכמה, אז היא לא צריכה להקשיב לאף אחד - זה סימן שזה גאוה
אם מישהי חשה, שבגלל שהיא חכמה, היא אמורה להשקיע יותר בחלשים - זה סימן שזה לא גאוה.
האמת, שאפשר לתת סימן פשוט שאדם יכול לבחון את עצמו, במה הוא מתגאה ובמה לא.
תנסי לדמיין את עצמך, עומדת במרכז הבמה ומישהו מתחיל לשבח אותך, איך שאת שומרת שבת. זה ודאי יביך אותך מאד, וזה משום ששמירת שבת טבעית לך, ולכן את לא מתגאה בזה כלל (למרות שאת שמחה מאד שאת שומרת שבת!). לעומת זאת, אם מישהו ישבח אותך על מעשה טוב במיוחד שעשית, יש יותר סיכוי שאת תהני לשמוע את השבח, וזה סימן שהתחושה הטובה מלווה בגאוה. כמובן, זה לא אומר לא לעשות מעשים טובים, וזה טבעי מאד שהגאווה פתאום 'מציצה', אבל חשוב להיות מודעים לכך.
בתשובה שהזכרת, היתה סיבה חשובה להדגיש שזה לא גאווה. לפעמים, מרוב חשש מגאוה, גורמים לבזבוז הכשרון. אדם לא מודע לכשרונות הברוכים שבו, וכך עלול לא לנצל אותם. אם הוא יהיה מודע להם, ויזכור שהם חלק משמעותי מהחיים שלו, הוא יוכל לנצל אותם הרבה יותר טוב.
מקוה שעזרתי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il