שאלה
שלום!אני בת 18 ורציתי לשאול אם :
א.חייבים להתאהב כדי להתחתן?
ב.מה זו ההתאהבות:הרגשה שזה יהיה הבעל?הרגשת חיבה??אשמח לפירוט.
ג.אני ממש מפחדת שלא להתאהב כאילו לפגוש בחורים והכל ולחשוב שהם נחמדים וטובים ושאפשר להתחתן איתם אבל לא להרגיש שום התאהבות.
נ.ב:לא יצאתי עם בחור אף פעם...
תודה רבה!
אשמח לתשובה מהירה ומפורטת.
תשובה
בעז"ה.
שלום לך יקרה,
את מעלה מספר שאלות מהותיות וחשובות מאד!
זה אך טבעי ששאלות אלו יטרידו אותך בשלב זה של החיים, בפרט שכולנו יודעים לצטט יפה: "18 לחופה".
אני חושבת שדוקא בדורנו שבו המושגים 'אהבה' ו'התאהבות' הפכו להיות זולים כ"כ, משומשים פעמים רבות בהקשרים לא נכונים צריך להבין יותר את המושגים הללו.
יש צורך להפריד בין 'אהבה' להתאהבות'.
המילה 'התאהבות' מקפיצה לנו בד"כ לראש מספר סרטים שחבל שראינו אותם בחיינו, אנו מדמיינים את אותו ה'אביר' המחזר אחרינו בקנאות ומוכן לעשות בשבילנו הכל. אפילו להוריד את הירח. אנו מדמיינים את ליבנו מפסיק פעימה ואת עצמינו באושר עילאי שלא ניתן להכילו. כל זאת ועוד רבות תחת הכותרת: התאהבות'.
המילה 'אהבה' לעומת זאת היא משהו רגוע יותר. מאוזן. היא יכולה להתבטא כלפי הרבה אנשים והיא בד"כ לא נוצרת ברגע.
את שואלת האם חייבים להתאהב כדי להתחתן. ואני שואלת אותך: מה את מדמיינת כשאת אומרת להתאהב?
האם את מציירת בראשך את אותו הציור שתארתי למעלה? 'התאהבות' זה באמת משהו כזה, בלתי נתפס, גדול, מרים, קצת מנותק מהקרקע.. זה נכון אבל אצל כל אחד זה מתבטא אחרת. ייתכן שאצל אחד זה יתבטא בצורה 'קיצונית' ואצל אחר זה יתבטא בצורה 'מתונה' שתתפרש בעין חיצונית כאי התאהבות. לסיכום זוהי תחושה סובייקטיבית- אישית שכל אחד חווה אותה אחרת, אבל אצל כולם זה גדול, משמח וממלא את הלב.
לשאלתך האם צריך להתאהב כדי להתחתן...התאהבות, כשם שהיא מקפיצה לנו את הרגשות ברגע, כך היא לא יציבה. כדי להתאהב לא חייבים להכיר לעומק, פעמים רבות אפשר להתאהב רק בגלל מראה חיצוני, בגלל 'קליק' בלתי מוסבר ועוד.
כשאנו באים לבנות קשר, שמטרתו הקמת בית אנחנו לא מחפשים התאהבות. אנחנו קודם כל מחפשים התאמה. מחפשים התאמה בשאיפות. ברצונות. בחיבור הפנימי ובמידות. השכל הוא המנחה אותנו בתחילה, כך לפחות אמור להיות. התאהבות יכולה לשבש לנו את כל הסדר הזה ולגרום לנו לחשוב שאנו רוצים ומתאימים למישהו שלא תואם לנו את העולם הפנימי, אבל מה לעשות "התאהבנו" בו.
ב"ה את נראית לי בחורה חושבת ומתבוננת, עלייך לזכור שבבואך לחפש חתן את לא מחפשת 'התאהבות' את מחפשת כפי שציינתי התאמה לאופייך ולשאיפותייך האמיתיות. ההתאהבות, כדאי שהיא תבוא, כפי שמתאים לך ולאופייך, אבל רק על גבי החיבור.
לעומת זאת חשוב להדגיש כי לא מתחתנים רק מהשכל. יכולה להיות כל ההתאמה שבעולם אך אם אין רגש, חיבה, חשק, התאהבות או איך שלא תרצי לקרוא לזה, משהו בסיסי חסר בסיפור.
אם אני אנסה לעשות סדר בדברי: לשם חתונה צריך התבוננות פנימית של מה חשוב לי מבחינת התאמה ושאיפות. על גבי זה צריך ושיתפתח עם הזמן רגש שבהחלט אפשר לקרוא לו התאהבות או מציאת חן כלפי הבחור, השילוב הזה מאפשר בסיס נאות לעבודה של הקמת בית בעז"ה.
את מציינת האם צריך להרגיש שזה יהיה הבעל? ואני אומרת שאי אפשר בודאות אף פעם לדעת.
אין לנו עסק בנסתרות ובהתאמת נשמות. לעומת זאת, אנחנו כן יכולים לדעת שאם ה´ זימן לך מישהו שמוצא חן בעיניך ואת מוצאת חן בעיני, ששניכם מרגישים רצון להשקיע אחד בשני ובטחון אחד בחברתו של השני, אז יש בסיס שעליו אפשר לבנות בנין נפלא.
בגלל שגם נגעתי במושג 'אהבה' אסביר בקצרה שאהבה בניגוד להתאהבות היא מידה בנפש. היא תוצר של עמל והשקעה ועם הזמן היא הולכת ומעמיקה. היא לא רגשית וחולפת כהתאהבות ולא נתונה למצבי רוח. היא שם בנויה כפי מה שהשקענו ובנינו אותה בקרבנו.
כאשר אנו מכירים בחור בד"כ איננו עדיין מגיעים לאהבה עמוקה ובנויה לפני החתונה, זה בעז"ה יקרה בהמשך על גבי אותו בסיס שבררנו לפני החתונה וזה יהיה תוצר של מידת ההשקעה והעבודה המשותפת.
את אמרת שטרם נפגשת עם בחורים ואת מעלה חשש שאולי לא תתאהבי, אלא רק תראי שהבחור שמולך נחמד וכו'.. אני חושבת שהחשש שלך טבעי, זה חדש לך וזר ואף פעם לא התנסית בזה. מכיון שעוד לא נפגשת הייתי אומרת לך לנסות להרפות, איננו יודעים כיצד נגיב עד שלא נתנסה באמת... יכול להיות שהיום זה עדיים רחוק ממך וקשה לך לדמיין את עצמך במקום כזה, 'מאוהב'. אבל הגיוני שתתחילי להפגש והחששות שלך יתבדו במהרה.. יש בנו משהו טבעי שרוצה וחפץ בזה.משהו חזק ומולד שעד שלא פוגשים בו לא מבינים..
אם תראי בהמשך- אחרי שתפגשי ותגיעי לרמה של קשר שחלילה את לא מצליחה לפתח רגש כלפי שום בחור, אז הייתי ממליצה לך להתעסק בנושא. כרגע תסמכי על עצמך ועל בריאותך הנפשית שתאפשר לך לרצות בדבר הזה גם בלי מאמץ מיוחד.
ועוד משהו קטן, חשוב שתשימי לב עם עצמך מתי את מרגישה מוכנה להתחיל להפגש, את בת 18 וייתכן שהנושא מתחיל להיות ב'שיח' שלכן.. תבדקי עם עצמך מה הרגשות שלך כלפי הקמת בית, האם את מוכנה למחוייבות הזו בשלב זה והעיקר תקחי אויר. עוד תראי שאת בסדר גמור. כל העיסוק בזה הוא הגיוני, אך חשוב שלא לפעול ממקום ממהר אלא מתוך מקום פנימי ובוחר.
אני מקווה שעניתי מעט על שאלותייך.
בכל אופן אשמח להמשך פנייה אישית ובירור של דברים במידה ותרצי.
בהצלחה בכל!
צופיה.
tsofia641@gmail.com