מה הקשר בין שלמה ארצי להשתלבות בחברה

שלום וברכה.

הדבר הראשון שצץ לי מול העיניים כשקראתי את השאלה שלך הוא, שאתה בחור רציני ושקול, אתה יודע מה אתה רוצה מעצמך ונותן את הדעת על נקודות שמפריעות לך. ובהחלט רוצה להתמודד אתן ולשפר את המצב. זה לא דבר שכ"כ מובן מאליו. רבים רבים הם בני הנוער וגם המבוגרים שלא מצליחים לאזור עוז בנפשם ולהביא למודעות שלהם את הנקודות שאתה מעלה, וקשה להם עוד יותר – להתמודד ולשנות את המצב.

הדבר השני שעלה בדעתי, שאני מכיר מקרוב את הסיטואציות האלה. גם אני לא הייתי מהמצטיינים בספורט, מוזיקה לועזית ועברית לא אהבתי, הרבה מתחומי העניין שהיו IN ממש לא עניינו אותי, והייתי יושב שעות על גבי שעות בספריה וקורא ספרי היסטוריה. (באמת דפוק...)

איך נקראת הבעיה הזו? [לחץ חברתי.] פשוט ככה. כפי שאמרתי, לא אהבתי מוזיקה עברית. אבל יש איזה שיר של שלמה ארצי שאהבתי עוד מילדות. אמנם זה שיר הזוי, והמחבר שלו הוא לא הרב´ה שלי, אבל יש בו נקודה חשובה ומעניינת.
בשבילה אתה מלך העולם.
שם בתוך מיטה, מול קיר ענק כחול, קר וזול
לפעמים אתה, נאנח בלי קול ובכל זאת,
אמא שם שומרת גם כשאתה גדול
מחליפה לך בגדים
אומרת שאתה מלך הגברים
[בשבילה אתה יכול להיות
מה שבא לך לראש]
(למשל) מלך החיות או מלך ההרים, אם תטפס אי שם
קום תהיה כל מה שבא לך,
כי בשבילה אתה תמיד
מלך העולם

["שם תמיד אתה, כל מה שתרצה, רק תבחר"
כך אומרת היא ואתה שואל:"מה עוד אפשר
מה שלא הייתי בטח לא אהיה"...]

יש תופעה מוכרת בשם "משבר אמצע החיים." פתאום אנשים בני ארבעים פלוס, בעלי משפחה ובעלי מקצוע, מסודרים כלכלית וחברתית, (שומרי מצוות וכאלה שאינם) פתאום תופסים את עצמם ואומרים: וואלק, בזבזתי את עצמי. הרסתי לעצמי את החלומות. החיים שלי כיום מאוד מסודרים אמנם. אבל זו גם בעצם חלק מהבעיה. אני קם בבוקר והולך להתפלל, נוסע לעבודה, עושה את מה שאני יודע לעשות כבר 15 שנים (גם אם אני ממש לא אוהב את זה) חוזר הביתה, אומר שלום לאשתי ולילדים, הולך למינחֶה מַעיְירִיב עם שיעור ביניהם, חוזר הביתה, עושה כמה עניינים, הולך לישון וקם למחרת\ת כדי לעשות בדיוק מה שעשיתי אתמול ושלשום ולפני שנה.

אפשר לקחת את המונולוג הזה גם לרב בישיבה וגם לטייס באל על, זה לא משנה. יש אנשים שלוקחים את זה רחוק מאוד, בגלל חוסר התמודדות טובה עם הקשיים האלו. אני לא אומר שבן אדם צריך לעזוב הכל ולעשות מה שבא לו עכשיו בראש. גם לא הפוך, אסור לכלוא את הקול הפנימי שלוחש בתוכנו – כי כך לא נפתור את זה אלא נגרום שבסוף יהיה פיצוץ.

קצת סטיתי מהנושא, אבל הבאתי את כל האמור כיוון שהרבה מן המצבים האלה, (והבאתי דוגמה קיצונית מאוד!) נגרמים כתוצאה מלחץ חברתי.
בן אדם נולד, ועוד לפני שהוא סגור על עצמו ולפני שהוא גיבש את אישיותו ויודע על הכיוון שלו בחיים – ואפילו באופן כללי ביותר, לפעמים כבר מסדרים לו את העתיד. אם נולדת למשפחה איקס, והיית בגן פנינה, ולמדת בבית ספר זה, ובישיבה זו או באולפנא הזו, הרי שאתה כבר מקוטלג בעיני החברה שסביבך או בעיני המשפחה.
ובכל שלב ושלב זה כך, כיוון שיש לך נתוני פתיחה מסוימים [מצפים ממך להתנהגות מסוימת ולהמשך חייך על פי מה שקיטלגו אותך.] וגם השלב הבא בחייך יכול להיקבע על פי מה שאתה במירכאות.

[אני זועק פה חמס, כי כל כך הרבה בנים ובנות טובים כל כך נופלים ברשת הלחץ החברתי. כל כך הרבה עוול וכל כך הרבה בזבוז עצמי של אנשים נגרם מכך!]

העלית את עניין הבנות והמוזיקה. עוד לפני הדיון התורני וההלכתי האם חברות בין בנים לבנות מותרת, האם מותר לשמוע מוזיקה לועזית, האם מותר לדבר לשון הרע. יש פה בעיה "חילונית" עוד לפני כן.

כל אדם הוא אישיות כבירה, בתחומים שה´ יתברך חנן אותו בהם. יש אנשים שזכו לשכל חד במיוחד, ישנם אנשים בעלי עוצמות ריגשיות אדירות. היעלה על הדעת לעקם את טבעו של אותו אדם ולעשות ממנו משהו אחר?

מה אפשר לעשות באופן מעשי?
קודם כל להפנים את הדברים האלה ולפתח אותם בנקודה האישית שלך. להבין שאתה לא חייב לְרַצוֹת את החברה שסביבך, בגלל גחמות כאלה או אחרות או בגלל נתוני אופנה משתנים.
[תהיה אתה. פשוט הֶיֶה עצמך.]

זה חשוב מאוד לא לצאת מהכלל ולא להיות חריג, זה לא בריא ולא אמיתי להיות סנוב שלא נותן לסביבתו ולא מקבל ממנה. אבל מי אמר שזה חייב להתבטא במשחק כדורסל? תתערה בחברה בדרך שלך. תיתן לה דברים שאחרים לא נותנים לה. כשתהיה אתה – החברה תקבל אותך כמות שאתה. כשתהיה לא אתה – החברה תגרום לך להתרחק יותר ויותר ממי שאתה באמת, ואתה תחוש את התוצאות.
לפעמים צריך לצאת קצת מעצמך. אם יש למשל משחק כדורסל שכולם משתתפים בו, אל תהיה היחיד שפורש מהציבור. אל תשתתף בו כדי לרצות את החבר´ה, אלא כדי להיות שותף ולתת מעצמך לטובת הכלל – גם אם זה לא [ה]תענוג שלך.
ועוד דבר. אני בטוח שיש עוד הרבה חברים בכיתה שיש להם את אותה בעיה. אולי הם לא בדיוק כמוך אבל הרצון שלהם להיות שונים ובצדק – גורמים להם את הקושי שיש גם לך.
אז אם יש בכיתה את "מפלגת הבנות והמוזיקה" ומפלגות כאלה או אחרות, אפשר וצריך שתהיה "מפלגת הבלתי מפלגתיים" – אנשים כמוך ואתה. (אתה יכול להיות היו"ר...)
אתה בטוח מכיר את הפתגם האדיר של הרב´ה מקוצק. אמנם הוא משופשף ומוכר, אז מה? (...)
"אם אני אני, כי אתה אתה – אז אני לא אני ואתה לא אתה.
אם אני אני, כי אני אני, ואתה אתה, כי אתה אתה – אז אני אני ואתה אתה."

מקווה שעזרתי, ואכן התייחסתי נכונה לדברים שהתכוונת. אשמח מאוד לתגובות או השגות על מה שנכתב פה. אני מאחל לך הרבה הצלחה והרבה אמונה בעצמך ובה´ יתברך בראש ובראשונה.
אפשר להגיב על הדברים דרך האתר או ישירות במייל.
Bin725@gmail.com
כל טוב, אברהם.