מה המשמעות של חיים ומוות? של עולם הזה ועולם הבא?

שלום מתוקה!
את לא יודעת כמה שמחתי לקרוא את השאלה שלך. בעידן של גוגל, של תשובות ´אינסטנט´ ושל מידע חינם לכל דורש, נפלא לראות שיש עוד אנשים שמפעילים את הראש, חושבים על שאלות ומתלבטים בסוגיות קשות. אני חושבת שזה מעיד על איזה אדם גדול את, ועל הרצון היכולת שלך לתפוס את החיים בצורה יותר אמיתית ועמוקה.

ובכן בקשר לשאלתך, בהתאם לרמת השאלה תהיה רמת התשובה. אם תשאלי כמה זה 1 1 אני אוכל לענות לך תשובה פשוטה, 2. אם תשאלי מהם חיים ומוות ברור לך שלא תהיה תשובה פשוטה שכזאת. התשובה היא מורכבת ואני לא בטוחה שאפילו אני מבינה אותה לגמרי.
לתורה שלנו יש אינספור רבדים ורמות של עומק שצריך ללמוד אותם לאורך שנים, ובכל זאת אנסה לענות לך על קצה המזלג.

את לגמרי צודקת שבקריאת ראשונה זה נראה הכי סותר שיש (האמת, שגם בקריאה שנייה ושלישית) אבל אם נצליח לרדת לעומק הדברים, נוכל לראות איך הם לא סותרים זה את זה, אלא דווקא מעצימים אחד את השני.

כדי להבין את עומק השאלה אנחנו צריכים להתבונן במושגים שהעלית ולראות כמה טוב אנחנו מבינים את המשמעות שלהם. מהם "חיים", מה זה "מוות",
מהו "העולם הזה" ומהו "העולם הבא", מהו "עונש" ומה זה בכלל "כיסא הכבוד".

אנחנו נוטים להבין את המושגים האלה כפשוטם. בואי נתחיל מהקל, "כיסא הכבוד" הרי שנינו יודעות שה´ הוא לא בשר ודם ובטח שהוא לא צריך כיסא לשבת עליו. כשהתורה אומרת ´כיסא הכבוד´ אני מאמינה שהיא מתכוונת לביטוי יותר עמוק של מקום שבו הנוכחות האלוקית נמצאת בצורה הכי חזקה שלה. אנחנו יודעים שלכל דבר בעולם הזה יש נשמה אלוקית. אפילו לעלה קטן. כל פרט קטן בעולם הזה מכיל קמצוץ אלוקי בתוכו. לפי זה ´כיסא הכבוד´ זה המקור של כל החלקיקים האלה.

את "העולם הזה" את מכירה, זה העולם הגשמי שבו אנחנו חיים. עולם שבו שהקדוש ברוך מתגלה דרך פעולות של בשר ודם, טבע והתרחשויות.
את המושג "עולם הבא" קצת יותר מורכב להסביר מכיוון שאף אחד מאיתנו לא היה שם. העולם הבא הוא עולם שכולו רוחניות. שבו אין מגבלות של גוף או של זמן. שבת שהיא יום שאנחנו משחררים את עצמנו ממגבלות של הזמן ומשטף העבודה והחיים, והיא נקראת ´מעין עולם הבא´. היא כל כך רוחנית עד שהיא דומה לעולם הבא. "העולם הבא" הוא עולם של רוחניות.

האדם מורכב מגוף שהוא כולו גשמי ומנשמה שהיא כולה רוחנית. כיהודים שציווי ה´ הושמע לאוזנינו בהר סיני, אנחנו יודעים שהמטרה שלנו היא להרחיב כמה שיותר את כוחה של הנשמה בעולם המוגבל הזה. הנשמה שהיא ´חלק אלוקה ממעל´ היא האלוקות שבתוכנו שמבקשת להתגלות כמה שיותר בעולם הזה דרך מעשים טובים ותרי"ג של מצוות.

לנשמה שלנו היה סבבה, היא שוטטה לה בעולם של רוחניות איפה שכל החברות שלה, במקום שבו אין ספק, אין רע, אין מוות והכל היה נפלא. עד שיום אחד הקדוש ברוך הוא החליט שזמנה לרדת לעולם הזה בתוך גוף קטן שצריך תחזוקה שוטפת של שינה, אוכל, חברות והקולקציה האחרונה של ´זארה´, פתאום הקול של הנשמה הופך לקטן ומוגבל, ואנחנו צריכים להקשיב טוב טוב פנימה למה שהנשמה שלנו אומרת, ואז לעזור לה לצעוק כמה שיותר חזק את דבר ה´ בעולם.

הנשמה שלנו כל הזמן מבקשת מאיתנו קדושה ורוחניות ולעלות למעלה, אבל הגוף שלנו רוצה (וצריך) את העולם הזה, את ה´למטה´. הנשמה והגוף תלויים אחד בשני, ההורים שלנו הם אלה שהביאו את הגוף שלנו לעולם. את ה´כלי´ לנשמה. תחשבי על מים בלי כוס, המים עדיין יהיו קיימים אבל היכולת שלנו להשתמש בהם תהיה מוגבלת. יש מים=נשמה בעולם אולם כוחה מוגבל בתוך כלי שהוא עץ או פרה, ולכן הנשמה זקוקה לכלי המשוכלל ביותר כדי להצליח לעשות שינוי בעולם. הכלי הזה הוא גוף האדם. האדם ביכולתו לדבר, ליצור, לבנות. שלושה שותפים לאדם, אביו אימו והקב"ה. הקב"ה נפח בנו נשמה וההורים הם אלה שיצרו את הכלי ודאגו לכלי הזה במשך שנים. הגוף לא יכול להתקיים ללא הנשמה, והנשמה לא יכולה להתקיים ללא הגוף. הם תלויים לגמרי אחד בשני.

הנשמה הגיעה לפה למרות שהיה לה עדיף להשאר בעולם שהוא כולו רוחניות, כי יש לה מטרה. אם היה עדיף שלא נוולד? זה קצת מורכב. הנשמות שלנו היו יכולות להסתובב בעולם הרוחני ´בכיף שלהם´ ולעשות דברים שהם רק רוחניים, להיות מלאכים. אבל רצונו של ה´ הוא להעלות את הגשמיות, את העולם הזה מהמקום הנמוך בו הוא נמצא לעולם יותר גבוה. ולכן הוא מקיים את העולם הזה עם נשמות רוחניות שמעלות את העולם הגשמי למקום הרוחני הגבוה שלו. ובסוף, אנחנו אכן מתים. הגוף שלנו מת. הנשמה שלנו ממשיכה להתקיים בצורה הרוחנית שלה במקום שהוא כולו רוחני, שכולו הקב"ה, כלומר ´כיסא הכבוד´. אכן, המסע הזה מרומם את הנשמה הרבה מעבר לרמה שהיא היתה לפני שהיא הגיעה לעולם, ולכן בסופו של דבר, הנשמה שמחה לרדת לעולם בתוך גוף.


לגבי השאלה אם מוות זה עונש, לפי מה שניסתי להסביר לך את יכולה לראות שמוות הוא לא בהכרח עונש הרי גם צדיקים כמו אברהם ומשה בסוף מתו. מוות הוא תהליך של כליה. אנחנו נוטים להתייחס אל מוות כדבר שלילי כשלמעשה זה תהליך טיבעי של התנהלות העולם שלנו. בתורה אומנם מוות מופיע כ´עונש´ על עבירות מסויימות, אבל בהתבוננות עמוקה ניתן לראות שהתפיסה שלנו לא מדוייקת. אמרנו שהגוף הוא כלי. נחזור רגע לכוס מים שלנו, אם בכוס יש חור את חייבת להחליף אותה, אם הגוף שבור או יש בו מחלה הנשמה זקוקה לכלי אחר. אם כוס שחורה ומלוכלכת את לא תרצי לשים בה מים, אם הגוף שלנו מלוכלך, מלא בחטאים הנשמה לא רוצה להתקיים בו, היא לא מצליחה להשתמש בגוף למטרות הטובות שבשבילן היא נכנסה אליו ולכן התורה אומרת שבמקרים קיצוניים, אין ברירה אלא להחליף את הכלי של הנשמה. רק כשאין לגמרי יכולת של תיקון לגוף אנחנו מצווים ´להחליף´ אותו.

כמו שידוע לך היום אין ביכולתנו בכלל להחליט להרוג אדם שחוטא ואנחנו מאמינים שבסוף הנשמה תצליח לגבור על הגוף ולחזור בתשובה, אנחנו מאמינים שתמיד יש תיקון. אפילו אחרי חיים שלמים מלאים בחטא אנחנו יכולים ´לקנות את עולמנו בשעה אחת´, כלומר להחזיר את הנשמה שלנו לרוחניות שלה.

הדברים שכתבתי הם דברים שלוקח הרבה שנים להבין, אבל מי ששואל שאלות ברמה כזאת גבוהה, יכול לקבל תשובות ברמה גבוהה. זה מאוד הגיוני שדברים ימשיכו לא להסתדר בהיגיון שלך ויראו לך סותרים ומבלבלים. צריך להמשיך ללמוד ולחקור ולהבין כמה שיותר.

אני חושבת שהרבה מאוד אנשים מסתובבים עם השאלות האלה ולא מעיזים לשאול, ישר כוחך על האומץ לשאול את השאלות שקשה לנו לומר בקול.

המון ברכה ושמחה,
אביגיל.

תוכלי להמשיך לשאול כל מה שנראה לך שלא מסתדר או סתם לשלוח לי ד"שים :) במייל avigailbar@gmail.com