מה המשמעות בתכל'ס של בת מצוה?

לשואלת שלום!

ראשית, מרשים שחניכה בגיל בת-מצווה עוסקת בשאלה שכזאת. אשרייך שאת במקום שאת יכולה לענות, ושחשוב לך לענות לה שאלה מקיפה ומבוררת. ובאמת, מה המשמעות של היום בו הבת הופכת "בת-מצווה", ומה ההבדל בין היום הזה ליום שלפניו?


ידועה אמרתו של רבי יהודה בן תימא במסכת אבות (ה´, כ"ב), "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד...". כלומר, בתורה יש התייחסות רבה לגילו של אדם ולשלב שבו הוא נמצא בחייו. הרי באנו לעולם עם שליחות ומשמעות, והתורה מדריכה אותנו שלב אחרי שלב איך להתקדם בגילוי השליחות הזאת, ובעצם בגילוי הכוחות שהקב"ה נטע בנו. אנחנו פוגשים את ההדרגתיות הזאת בכל מיני מקומות – תמצאי אותה באגרת הרמב"ן, במסילת ישרים וכו´ – והיא נועדה לוודא שאנחנו לומדים למצות כל שלב בחיינו בצורה הנכונה, לפני שאנחנו בונים עוד קומה ועוד קומה באדם שאנחנו, ובעם ישראל כולו.


והנה, מגיע שלב גורלי במיוחד באחד מימיה של נערה צעירה, שבו היא מקבלת על עצמה עול מצוות והופכת שווה בחובותיה וזכויותיה לכל אישה יהודיה. והחניכה שלך שואלת בצדק, מה זה אומר?


אנחנו לומדים מרבותנו שמהות המצוות היא חיבור של חומר ורוח, וגילוי האלוקות והקודש בתוך עולם החומר. החומר והרוח נראים לנו פעמים רבות כסותרים, אבל גיל בת המצווה הוא דוגמא יפה לכך שזה בדיוק הפוך, ושבגיל שבו יש שינוי והתפתחות במישור הפיזי, נוספת גם קומה רוחנית חדשה. כלומר – זו משלימה את זו. בטח את כמדריכה חווה איתן הן ההתפתחות הנפשית שלהן (כמו גם הפיזית), כשהן פתאום מרגישות עצמאיות ו"גדולות". זה שלב קלאסי להתפרקות, מרידה, בלבול וחיפוש, ואולי בתרבות המודרנית היו אומרים לבת: קדימה, תתפרעי! תשאפי להגשמה עצמית, תראי לעולם מי את ותטעמי מ"מה שיש לעולם להציע", בלי להתחשבן... ובאמת אם נסתכל מסביב, נראה שרוב בני השלוש-עשרה ובנות השתיים-עשרה לא בדיוק עסוקים בקבלת עול מצוות. ודווקא במקום הזה התורה נכנסת ואומרת – נהדר שגדלת והחלטת שאת רוצה להיות עצמאית. "עבד ה´ הוא לבדו חופשי" – תקחי את כל התסיסה שאת חווה עכשיו ותהפכי אותה לאבן מכוננת במי שאת, ובקשר שלך עם הקב"ה. כל שלב של גדילה מגיע עם אחריות. בדיוק כמו בשלבי ההתפחות עד עכשיו – כשלמדת ללכת לבד, לאכול לבד, לעשות שיעורי בית לבד, לחצות את הכביש לבד – היכולת שלך לחשוב לבד מביאה איתה אחריות גדולה.


עד עכשיו ההורים היו אחראים עלייך והם בחרו בשבילך, לימדו אותך וחינכו אותך. עכשיו את הופכת שותפה פעילה לדרך חיים הזאת ולעם היהודי.
מה זה "לקבל עול"? זה קודם כל לדעת אותו ולברר אותו לעומק. בקרוב היא כבר לא תסתפק בתשובות כמו "זה כתוב בתורה" אלא תרצה לדעת בדיוק למה, מדוע ואיך אפשר להסביר כל דבר. עכשיו היא אחראית ללמוד בעצמה, לבחור בעצמה, וכן – להתפרק, למרוד, להתבלבל ולחפש... אבל לא סתם. בשבילו! כי אחרי שלימדו אותה את בסיס החיים היהודיים (שמתוארים כ"מקרא" ו"משנה"), הגיע זמנה לבסס את העולם שלה עוד יותר, לקחת את התסיסה של תחילת גיל הנערות ולכוון אותה כלפי שמיא. קבלת העול לא מסתיימת ביום הבת מצווה אלא מתרחשת בכל יום ויום, ובכל פעם שהיא תעמוד מול אתגר שיציב מראה מול העולם הרוחני-אמוני שלה וישאל, האם את מקבלת על עצמך עול מצוות? זו התחלה של חיי תורה במובן המלא, חיים של בירור והעמקה תמידית, של ניסיון להיענות תמיד לקריאה של "מה ה´ אלוקיך דורש מעמך".


וזה גם ההבדל בין היום שלפני גיל הבת-מצווה ליום שאחרי. ביום שלפני היא היתה עדיין בשלב של הכנה ולימוד, של "גיל חינוך" שבו מרגילים אותה למצוות כדי שהן יהיו לה טבעיות, וביום שאחרי – היא בשלב של יישום והתפתחות, שבו לכל צעד שלה יש עומק ומשמעות.


האחריות הגדולה היא לא רק בעצם קיום התורה והמצוות והשייכות האקטיבית לעם ישראל, אלא גם בהפיכת כל התהליך הזה למכונן ומשמעותי. לא תמיד נערה בגיל בת-מצווה יכולה להבין את כל הדברים האלה (לא לכל אחת בגיל הזה תוכלי לומר "קחי את כל הבלבול שאת חווה ותנסי לכוון אותו לשם שמיים"...), אבל אולי את כמדריכה יכולה לכוון אותה ולהגיד – עכשיו הקב"ה רואה אותך כאחראית למעשייך. תנסי לחשוב על עצמך, המעשים שלך והעולם שלך, ותחשבי לאן היית רוצה עוד להתקדם, ואילו שינויים את יכולה לעשות. כמדריכה, את יכולה לקחת את ההיכרות שלך עם החניכה הספציפית, ולגייס אותה כדי למצוא את הדרך הייחודית לתקשר עם החניכה סביב הרעיונות האלה, תוך שימוש בשפה, בחוויות ובסגנון של החניכה. זה אחד היתרונות הייחודיים שיש לך כמדריכה, וכדאי לנצל אותו.

ועם חשיבה תמידית של "לאן אני רוצה ללכת", ודאי המשמעות של "קבלת עול מצוות" יכולה להתחדד כל יום מחדש.

ישר כח על עבודת הקודש, ובהצלחה רבה!

וכמובן שאת מוזמנת לפנות באימייל לכל הרחבה.

שבוע טוב ומבורך!

ליאורה

leora.d.c@gmail.com