שאלה
שלום!
יש לי ידיד ששהה בגוש קטיף בזמן הפנוי וחודש לפני..ואחרי שהוא חזר הביתה לישוב שלנו הוא התקשה לחזור לשגרה והיה שבור...(ואני מאמינה שזה טבעי אחרי שמישהו עובר כזאת טראומה...)ועכשיו אחרי שכמעט חודשיים אנחנו בלימודים והוא הלך לישיבה שהוא ממש ממש רצה תמיד ללכת אליה וטוב לו שם והוא יחסית התגבר על המשבר הזה...אבל הוא לא מפסיק לדבר על גוש קטיף ומה יכל להיות ושצריך להרוג תערבים...וכ'ו.. ויש פעמים שאנחנו כבר לא יכולים לשמוע אותו הוא מציק בדיבורים האלה והוא לא מסכים לשמוע דעות של אחרים,אני יודעת שהוא טעון בדברים לספר...אבל לו יש רק דעה אחת ועם מישהו חושב אחרת הוא לא מקבל אתזה...ונמאססס לנו כברר(לשבט...)מה עלינו לעשות ????בלי להעליב אותו...זה ממש דחוףףףף!!!!תודה רבה...
תשובה
ב"ה
שלומות,
א. לאור תיאורך, יש מידה רבה של חסד להקשיב לדבריו. הוא מסר את נפשו על א"י ויש להעריכו על כך, ועתה, אחרי החורבן הנורא, יש מקום לשמוע דברים, גם אם הם קיצוניים ולא נשמעים.
ב. גם ראוי להקשיב לתוכן. יתכן ואנו שבויים בתוך עמדה ולו יש עמדה מחדדת ומשמעותית.
ג. כדאי לשבת איתו ביחה אישית ולאפשר לו לספר את מה שקרה - בנחת. זה חשוב מאוד לאפשר לו לספר.
ד. כדאי לומר לו, בגלוי, אך בלי להעליב ובלי לפגוע בו, שמעונינים לא לדבר על חלק מהנושאים.
יחד עם זאת, יש מקום לדיון פנימי אם עלינו להפסיק לדבר על ענייני גוש קטיף. זמן קצרצר חלף מאז. למה להמשיך כל כך מהר קדימה?
בהצלחה,
שי