מה אני אשמה שנולדתי יהודיה?

שלום וברכה,

קיבלתי את שאלתך החשובה, ואני אשתדל לענות בהקדם. שאלתך נגעה לליבי, שמחתי לראות שמחד את שואלת ולא מרפה, וזה דבר מאוד חיובי, כי מי שאינו שואל לא מקבל תשובות, והרבה פעמים חי בלא הבנת משמעות חייו. אך מאידך היה קשה לי הויתור שלך מעקרנותיך, הויתור הכ"כ משמעותי, וכמו שציינת שזה תחילת נפילה והתדרדרות. ברור הוא שאין המקום באינטרנט לפתור את כל תמיהותיך, אנסה רק להעלות כמה צדדי וכיווני חשיבה על מנת שתחשבי ותבררי לעצמך את הדברים בצורה טובה ומיושבת. (זאת ועוד, חסרים לי פרטים עליך כגיל, רקע וכד´ כך שהדברים שאכתוב לא בטוח שירצו וימלאו אותך).

ראשית, לפני שמתחילים לדבר בנושא רחב זה, נזכור שנולדנו יהודים. זה לא נתון להחלטתנו ולרצוננו, אלא כך נולדנו, נולדנו למציאות הזו. ועכשיו אנו ננסה להתמודד עם זה, ננסה לחיות לתוך זה, לראות מה נדרש מאיתנו ומה ה´ רוצה ממנו. בגלל העיקרון הזה, יש מקום להדגיש שאיננו יכולים לבחור לא להיות יהודים, אין לנו סמכות לומר שאיננו רוצים לקיים תורה ומצוות, כי לכך נולדנו זהו הגדרת יסוד ובסיס, וכל תפקידנו עכשיו הוא לברר למה ומדוע. וזה מה שאנו אומרים בתפילת יום הכיפורים "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי", דהיינו אינני כדאי עד רגע הלידה, ומעכשיו שמת אותי ה´ פה בעולם, יש לי מטרה, יש לי סיבה להיות פה, ואותו ננסה לקיים ולמלא.

צריך לזכור, שכל העולם שלנו הוא עולם של התקדמות. הכל הולך ומתפתח, הולך ונבנה כל דבר במימד שלו. אנו רואים שהעולם נהיה מוסרי מדור לדור, העולם נהיה עדין מתקופה לתקופה, כל דבר הולך ומתעדן ומתפתח. כך גם האדם, נולדנו פה לתקן את עצמנו, להיות אנשים טובים ובעלי מידות. זהו מטרתנו, וע"י זה אנו נקדש שם שמים בעולם. נזכור שכל התקדמיות העולם התחילו מישראל, כל המוסריות החלה כישראל התחילו להעביר מסר מוסרי יותר בעולם. כמו שפעם לא היה יום מנוחה, ובאו ישראל והנחילו יום שכזה, את יום השבת, יום מנוחה כללי וזה התפשט בכל העולם, כך בהרבה מאוד דברים. ועל כן אנו נדרשים להיות חוד החנית של תיקון העולם, עלינו מסתכלים בעולם כולו, אין יום שבו ישראל אינו מופיעה בחדשות העולם כולו, כל הזרקורים מופנים אלינו, וכשנהיה אנחנו מוסריים ומתוקנים יותר אנו נקדם את העולם.

נכון, זה דורש, זה נותן לנו המון מה לעשות, וחוסר מנוחה תמידי! תמיד יש מה לעשות ולאן להתקדם, ועל כן, לפעמים אנו חושבים, שאין לדבר סוף, תמיד יש איך להשפיע טוב ומה יהיה הסוף? האם נעבוד בלי סוף ובלי תמורה?

אז קודם כל, ראינו שיש תכלית, העולם נבנה ומתקדם, וע"י זה שם ה´ מתקדש. שנית נזכור שהעולם הזה הוא רק פרוזדור ואנו צריכים להכין את עצמינו בפרוזדור כדי להכנס לטרקלין. זהו טרקלין גדול ורחב, מואר ומלא טובה וברכה (עפ"י משנה אבות ג). זהו טרקלין שרק ישראל זוכין אליו, כל חיי העולם הזה עם כל הקושי הזה, אינם שווים לעומת החיים שם בטרקלין. וככל שנתנקה ונכין את עצמנו לקראת הטרקלין הגדול ההוא, נזכה לשהות בו יותר זמן. בטרקלין הזה יושבים אבותינו הקדושים, אבות האומה לדורותיה, יושבים הצדיקים ועמך בית ישראל. לכל ישראל יש חלק לעוה"ב, אבל גם שם יש מדרגות, כל זה הוא גדול לאין ערוך מאשר מה שהגויים מקבלים.

שנית, נדע שההבדל בין יהודי לגוי מבחינת הקרבה לאלוקים, הוא יותר גדול מההבדל שבין גוי לבהמה. דהיינו שהקרבה שלנו לה´ הוא כ"כ גדול וחזק, כאב לבנו היחיד. כל אחד צריך לראות את עצמו כבנו יחידו של הקב"ה, לעומת הגויים שאינם ולא מתקרבים לזה, כלל לא. וכן אין לנו לזנוח את הזכות הגדולה הזו, ומצד שני את החובה העליונה המוטלת עלינו, ולברוח לאיזה מקום קטן מצומצם ורחוק, למדרגת הגוי.

עצם זה שנולדת כיהודי, וכפי מה שכתבתי לעיל, את כבת יחידה של ה´, והוא רק רוצה בטובתך, ולכן עצם לידתך הוא טוב לך באמת! נכון, ישנם הרבה נפילות, לא תמיד מצליחים לעשות הכל כמו שצריך. וידוע ש´אין צדיק אשר יעשה טוב בארץ ולא יחטא´, זהו יסוד שכולנו יודעים. ולכן, נדע ונזכור שכל התקדמות אפילו הכי הכי קטנה, כל מעטה טוב, רצוי ומקובל לפניו ממש. אנו לא כמו בדורות הקודמים, בהם היו פחות פיתויים וקשיים, לנו יש המון קשיים בעבודת ה´, ושמעתי מצדיקי הדור, שבדורנו כל התקדמות הכי קטנה והתמודדות שאדם מצליח, זה כ"כ מתוק ומקובל לפני, ופעמים אפי´ יותר מפעם. כי דורנו דור חלש מלא שאלות ותמיהות, מלא קשיים והתמודדויות.

ועל כן, אשרייך שאת מצליחה לעמוד על המשמרת, ואפילו בדברים קטנים מאוד. ולאט לאט תתקדמי וכך תרגישי את ה´ יותר ויותר. כל מעשה מקרב, כל מחשבה ותפילה, רק צריך לרצות! אשרייך שכ"כ קשה לך לא להיות מושלמת, ה´ רוצה אנשים עם שאיפות כשלך, ה´ רוצה בך! רק שאנו צריכים לבנות לעצמנו דרך התקדמות, דרך לעשיה נכונה, על מנת לא ליפול ליאוש בדרך הארוכה מעלה! צריך לזכור שאם הלחץ שלך הוא חזק מידי אנו יכולים להשתגע, אולי כדאי להוריד מעט מהמינונים, לא כל מעשה צריך תמיד להיות בכוונה המיוחדת.. ולפעמים אפשר טיפה להקל, והעיקר שזה במגמה להרפות בשביל להתרומם... שהרי ישנם המון דברים שאנו עושים שהם רק בבחינה של "מידת חסידות", ובדברים כאלו צריך לזכור שנעשה אותם רק אם נוח וטוב לנו להתרומם דרכם, אם לא אז לא.. ישנם המון אנשים שלא כל מעשה הוא בדיוק עם הכוונה לשם שמים וכד´ ואעפ"כ הם יהודים טובים, והם מתקדמים כל הזמן מעט... אולי זו הדרך בשבילך! אחרי שתרגישי יותר נוח, תוכלי לאט לאט לקבל על עצמך כל מיני דברים, לא בבת אחת, אבל בהדרגה...

אשריך, שאת שואפת לקשר כ"כ קרוב ובריא לרבש"ע, זה כבר אומר שאת מרגישה אותו, וככל שיותר תשימי לב, ככל שיותר תרצי בו, את תרגישי יותר. יש לך נשמה טהורה וקדושה, כפי שאת בעצמך רואה... יש לך רצון כ"כ טהור ובריא. תאמיני בעצמך מפני שה´ הוא המאמין בך! יש בך כוחות, כוחות מיוחדים כי את יהודיה, יהודיה עם רצון כ"כ חזק, את מסוגלת לזה, אז חבל להתייאש... כל מצווה וכל מעשה טוב, מקרב יותר, כל מצווה וכל תפילה מקשרת אותנו אליו ית´. ולכן, איך יש לנו מחשבה להיות כגוי המרוחק, שאין ה´ רוצה להיות עימו בקשר ולכן נותן לו מעט מעט מצוות. ומעבר לכל מה שדיברנו יש חובה עלינו להתפלל אליו, שיעזור לנו להרגיש יותר, להתקרב יותר, להיות יותר אמיתיים אליו ויותר דבקים בו. כשאדם מתפלל מקירות ליבו, ובאמת, ה´ שומע ועוזר, זה בדוק!

אני מקווה שנתתי לך כמה כיווני חשיבה, באם והדברים לא עזרו, או שיש ל שאלות אחרות אשמח אם תפני אלי למייל האישי. כמו כן, אני ממליץ לך לקרוא בספרו של הרב ראובן ששון ´אחת שאלתי´, וכן בספר של הרב זאב קורב ´דע מה שתשיב´, אני חושב שהם יוכלו ג"כ לתת לך עוד כמה כיווני חשיבה בריאה.

ברכה והצלחה!
יהושע
Yehoshua23@gmail.com