מהי השבה אל הלב?

הי ליאת חמודה.
כל הכבוד לך על השאלה היפה. נגע לליבי גם שכתבת שחיפשת במאגר ולא מצאת שאלה דומה. זה מעיד על הרגישות שבך.

בעקבות שאלתך התחלתי לחשוב לעצמי מזה באמת השבה אל הלב. עלה במוחי הפסוק "והשבֹת אל לבבך" שמופיע בתפילה בעלינו לשבח. מה עלינו להשיב לליבנו? "כי ה´ הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". זהו הבסיס לכל קיומנו שלנו וגם לקיומו של העולם. הידיעה שאנו חיים בעולמו של הבורא, וכל דבר שקורה בעולם הזה נעשה בהנהגתו. ואנו, כל תפקידו בעולם הוא לקדש את שמו. שנצדיק את הסיבה לשמה הוא יצר אותנו בעולמו.
זה מה שנעשה בעז"ה עוד כמה ימים, בראש השנה הבא עלינו לטובה. במשך יומיים שלמים נשיב את לבנו ש"ה´ אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".

מגודל ההכרה הזאת, בימי חודש אלול אלו נפקחות לנו העיניים ואנו מבינים כמה פעמים שכחנו שזו היא התכלית, ופיספסנו אותה פה ושם. לעזרתנו בא הספורנו בפירושו על "והשבֹת אל לבבך" המופיע בפרשת ניצבים שנקרא בשבת הקרובה. הספורנו אומר שעלינו להבחין בין האמת ובין השקר שבמעשנו, "וּבָזֶה תַּכִּיר כַּמָּה רָחַקְתָּ מִן הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּדֵעות וּבְמִנְהָגִים אֲשֶׁר לא כְּתורָתו." השבה אל הלב זה אומר הסתכלות לתוך עצמו, בלי מחיצות וסילופים. בלי לעשות שקר בעצמנו. עלינו להכיר במצבנו האמיתי, איפה אנחנו עכשיו, ואיפה היינו צריכים להיות.

יחד עם זאת, בנוסף להכאה על החטא, בהתבוננות אל הלב ישנו גם מימד אופטימי. וכי מה מסתתר בתוך ליבנו? המון טוב. מידות של אמת, טוהר, חסד. הקב"ה יצר אותנו זכים, יצר אותנו בצלמו. לכן עלינו לשוב לטהרנו הבראשיתי, ולהתחבר למי שאנו באמת. למידות, לתכונות ולכישרונות הטובים שבנו. דרך זה נוכל להתקרב לריבנו של עולם. נרגיש כך שכל מושגי התורה אינם חיצוניים, אלא הם מוציאים לפועל את רחשי הלב ממש.

נדגיש שכל התהליך של תשובת הלב והתבוננות פנימית זה משהו מאד אישי. בתכלס אף אחד לא יכול למדוד כמה חזרת בתשובה או כמה כל אחד צדיק. אולי בגלל זה מופיע המינוח השבה אל הלב. אף אחד לא צריך לראות את התהליך. הוא מתחולל עמוק בפנים.

בכלל, ללב יש משמעות רבה ביהדות. הלב זהו משכנם של החיים, גם ברפואה, וגם בחז"ל. לרוב הלב מופיע במטאפורות המבטאות רגשות, תחושות. אחד ממאפייני הלב זה שהוא לא יציב, נפתח ונסגר. יש לו אפשרות של תנועה. כשאדם מקשיב לליבו, הוא עובד את הקב"ה, אז הוא חי, פועם בעולם.
מצד אחד הלב מאפשר את החיות, את ההתלהבות והחידוש בעבודת ה´, אבל מצד שני כמו שאמרנו, הוא לא יציב. זו הסיבה שצריך באמת לעבוד גם עם השכל.
את כותבת שלצערך הרגש אצלך הוא הדומיננטי. את לא צריכה להצטער יותר מדי, כיוון שאת השכל אפשר להפעיל באופן יזום. את הרגש הרבה פחות. מה שכן, השכל בחוכמתו יכול להפעיל את הרגש, ואז ישנה הרמוניה של שכל ורגש, ואנו יוצאים מורווחים מכל הכיוונים.

למשל, תכף מגיע ראש השנה. יום של דין, של משפט. מה השכל יודע? כשיש משפט, צריך להתכונן אליו. שוכרים עו"ד, מכינים סנגורים, טיעונים וכו´. כך גם צריך להתכונן לראש השנה. לא מחכים שהיום הזה יעיף אותי מרוב ההתרגשות שבו, אלא עמלים על כך לפני זה. עושים עבודה. מבצעים חשבון נפש נוקב. כותבים את החטאים, באופן ברור ומפורט, ודרכי תיקון שלהם. איפה התרחקתי מה´, איפה השתפרתי. ממש עושים תשובה באופן מסודר ומאורגן. מקדישים לזה זמן מיוחד, לשבת ולכתוב.

כפי שציינת, הכוח המניע בעבודת ה´ זהו השכל. הוא זה שמנתב נכון את הרגש בעבודת ה´. שכל זה אומר החלטה. אני מקפידה על תפילת שחרית בכל בוקר, לא משנה אם בא לי על זה או לא. אז יש ימים שהתפילה תהיה מרוממת יותר, ויש ימים שפחות, אבל מי ששולט זה השכל. עבודת ה´ שלך תמידית ולא תלויה במצבי רוח.

לפעמים באמת קשה להתחבר לעבודה שכלית תמידית קבועה. אבל אם מבינים שזהו הבסיס ועל גביו מופיע הרגש, לומדים להיות נאמנים, ולקיים מצוות מתוך הידיעה שעלי לקיימן. במקביל, מפתחים גם את עבודת הרגש, כדי שלא נקיים מצוות באופן של מצוות אנשים מלומדה. איך נפתח נכון את הרגש?

בואי נתייחס למושג שלוקח חלק עצום בכל התנהלותנו בעולם, וזהו הרצון. באמצעות השכל ניתן בהחלט להגביר את הרצון, הרצון טומן בחובו גם רגש, וכך יוצא שעבודה שכלית אינה מנוגדת לרגש, אלא להפך, היא יוצרת את הרגש הנכון.

נסכם ונאמר, שהשבה אל הלב משמעה, שמתוך הכרה במלכות ה´ אנו מבינים שעלינו לבצע חשבון נפש אישי, פנימי. זה אומר לא רק חיפוש הרע אלא גם הכרה בגדולתי ובמעלותי. זה אומר התחברות לצלם האלוקים שבי, מציאת סגולותי.
לפי הרמב"ן, תשובה זו מצווה, ויש לבצעה קודם כל בפן השכלי. לעשות מה שהורה לנו הקב"ה. הצלחתם של חשבון הנפש ותיקון המידות מושתתים במידה רבה על הרגש שבתשובה. חז"ל גם כן היו מודעים לחשיבות הרגש בעבודת ה´, ולכן מלאו אותנו בימים אלו במחוייבויות (מחוייבות זה בהחלט שכל) אשר גורמות לנו לרומם גם את הרגש. סליחות (במיוחד של ספרדים..), תקיעת שופר (בר"ה זו מצווה מהתורה), המזמור לדוד ה´. כל אלו מעצימים את הרצון לקרבת אלוקים, ומסייעים לנו בתהליך הטבעי של התשובה.

שנזכה בשנה זו להתקדם רבות בתהליך זה.
שנה טובה וחג שמח,

מעיין
maayanett@gmail.com