מהו חמץ?

שואלת יקרה שלום רב, שאלתך ארוכה וקשה לענות על כולה בערב החג לכן, אצרף קיושרים ואענה בקצרצרה,

כל מה שנמכר עם הבית לא יחשב כחמץ שעבר עליו הפסח ויהיה מותר באכילה - בתנאי שהוא נמכר כמו שצריך, עפ"י כללי ההלכה - ולא היה של ישראל כל הפסח.


[הגדרת חמץ]
חמץ שאסרה התורה בפסח הוא אחד מחמשת מיני דגן שנגעו במים עד שהחמיצו. והם: חיטה, שעורה, שבולת שועל, שיפון וכוסמת. ואלו המינים שמהם עושים לחם שהוא מאכלו החשוב של האדם, ועל אכילתו תיקנו חכמים ברכה מיוחדת "המוציא לחם מן הארץ", ואחר אכילתו נצטוונו מהתורה לברך ברכת המזון. וכדי שהלחם יהיה טעים וקל לעיכול מחמיצים את בצקו וגורמים לתפיחתו.

ויש שני סוגי חימוץ: חמץ ושאור, ושניהם נעשים על ידי עירוב מים וקמח. חמץ הוא החימוץ הרגיל שמחמיצים את העיסות כדי לאפות מהן לחם ועוגות. ההחמצה נעשית על ידי השהיית הבצק בלא תנועה, וכשרוצים להשביח ולהאיץ את ההחמצה מערבים בבצק שאור. והסוג השני הוא השאור (שמרים), שנעשה על ידי השארת החמץ זמן רב, כדי שיוסיף לתסוס ולהחמיץ עד שטעמו נעשה חמוץ מאוד ואינו ראוי לאכילת אדם. כאמור, תפקידו של השאור לזרז ולהשביח את תהליך ההחמצה של סוגי הבצק השונים לצורך לחמים ועוגות. כלומר, חמץ נועד לאכילה, ואילו שאור לסייע בהכנת מאכלי חמץ. ואת שניהם אסרה התורה, ודינם שווה, שהמשהה ברשותו בפסח כזית מהם עובר בבל יראה ובל ימצא (ביצה ז, ב).
אבל אם יערבו קמח מחמשת המינים הללו במים וילושו אותם במהירות ומיד יכניסום לתנור, הבצק לא יספיק להחמיץ, וזוהי המצה שמצווה לאוכלה בליל ראשון של פסח זכר ליציאת מצרים, שנאמר (שמות יב, לד): "וישא העם את בצקו טרם יחמץ". נמצא שאותם המינים שעלולים להחמיץ הם המינים שמהם עושים מצת מצווה (פסחים לה, א).

ואורז ודוחן, אף שהם דומים לחמשת מיני דגן, וגם הם תופחים, אין נעשית בהם פעולת חימוץ שלימה כפי שנעשית בחמשת מיני דגן, ולכן אין בהם איסור חמץ, ואם עשה מהם מצה, אין מקיימים בה מצווה בפסח.

יש לשים לב להבדל שבין כוסמת לכוסמין: כוסמת היא אחד מחמשת מיני דגן שאינו מצוי כמעט אצלנו, ואילו כוסמין הוא מין קטניות (גרעצ´קע), ולאוכלי קטניות מותר לאוכלו בפסח, וגם לנוהגים שלא לאכול קטניות, לחולים מתירים (מ"ב תנג, ד, ז).

[מכירת חמץ]
עד חצות יום י"ד בניסן צריך כל יהודי להשבית את החמץ שברשותו, וכדי שלא לאבד כמות גדולה של מאכלי חמץ, היו יהודים רגילים לתכנן היטב את קניותיהם ומאכלם כך שעד הפסח יסיימו לאכול את מאכלי החמץ שלהם, ורק מעט מהחמץ היו משאירים, כדי לקיים בו מצוות ביעור חמץ למהדרין בשריפה.

אולם פעמים שהתיכנון לא הצליח, ויהודי נקלע לפני פסח עם כמות גדולה של מאכלי חמץ. ואזי אם לא אכפת לו להפסיד את החמץ, יכול להשביתו בשריפה, או שייתנו במתנה לגוי הגון שראוי לתת לו מתנה. אבל אם אינו רוצה להפסיד את שווי החמץ, יכול למוכרו לגוי לפני הפסח, שכל זמן שלא הגיע השעה שבה החמץ נאסר בהנאה, מותר למכור את החמץ ולקבל עבורו מחיר מלא. איסור הנאה מחמץ מתחיל בשעה השישית של יום י"ד בניסן, ועד אז מותר למכור את החמץ.
במיוחד הדבר היה חשוב לסוחרי מזון שנקלעו לפני הפסח עם מלאי גדול של חמץ, והיו מוכרחים למוכרו לגוי, כדי להציל את ממונם מאיבוד. ואפילו אם לא נמצא גוי שמעוניין באמת לקנות את כל חמצו, אמרו חכמים שמותר ליהודי לומר לגוי, אף שאינך צריך כמות גדולה של חמץ, קנה ממני את כל החמץ בסכום המלא, ואם תרצה אקנה ממך אותו אחר הפסח (עפ"י תוספתא פסחים ב, ז).


[כל הדברים מהספר פניני הכלה הלכות פסח - כדאי לעבור וגם תוכלי להרחיב:]
כללי איסור חמץ: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=212
chyuk uchgur vjn.: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=236
מכירת חמץ: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=237
תערובת חמץ: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=241
ועוד: http://www.yeshiva.org.il/midrash/book.asp?cat=11

פסח שמח וכשר,
שלמה,
shlomo@makshivim.org.il