שאלה
-אולי זה נשלח פעמיים בטעות..-
הממ.. אני לומדת בישורון, בכיתה ז', בת 12.
-לפני שליחת המכתב הספקתי לקרוא את המכתב שנשלח אלינו, אני חושבת שמכתב בקשר לנושאים אחרים יכול לעזור..-
אני מאוד מחוברת לאינטרנט. זה החיים שלי, בעקרון- טוב, זה לא משנה, זה רק רקע.
אז לפעמים אנחנו נפגשים.. כלומר, כל מי שיכול לבוא.
אתמול-שלשום הייתי במפגש כזה, באו 16 אנשים (אה, הגדול שבהם היה בן שש עשרה.) , ומתוכם שני בנים.
אחד מהם היה דתי (אני בחברה חילונית כל הזמן, וזה לא משפיע עלי. כל כך לא. ואולי להפך.. אם לא הייתי באינטרנט לא הייתי יודעת עד עכשיו מה זה איסור נגיעה או שיש כזה דבר בכלל), אני הייתי הדתיה היחידה חוץ ממנו, והוא לא שמר נגיעה- זה ממש ממש הבהיל אותי.. בכיתי, רק בגלל זה.. כי חשבתי שהוא מאוד דתי.. טוב, זה לא כל כך משנה.
אז, בקיצור,
כל הזמן (ישנו אצל מי שאירחה) הוא היה דבוק לכולם, ואני השתדלתי להתרחק..
כשבאים וכשהולכים כולם מתחבקים. אז כשהוא הלך, חיבקתי אותו מהצד לשניה.
כשהבן השני הלך (הוא חילוני, אבל לא נמרח בכלל) ביקשתי ממנו לא לחבק אותי, אלא שאני אחבק אותו, אבל בכל זאת קיבלתי חיבוק.
הממ..
טוב.
שאלותי:
*איסור נגיעה הוא אותו איסור לשני המינים? כלומר.. האיסור הוא לבנים- לא לגעת בבנות/לבנות-לא לגעת בבנים/לשני המינים- לא לגעת במין השני?
*אנחנו לא נפגשים כל הזמן, חיבוק זאת הדרך שלנו לומר "היי... התגעגעתי/אתגעגע" אני מוכרחה לעשות משהו כזה, ואני יודעת שזה לא יגרור אותי אח"כ לנגיעות ממש כמו שהדתי השני עשה, כי אני כבר מנוסה בזה. לגעת דרך בגדים זה אותו איסור בדיוק?
*איפה בדיוק כתוב שאסור לגעת אחד בשני?
*ובקשר לכלום- למה זה משנה אם אורך החולצה הוא עד המרפק או למעלה בעשרה סנטימטר (אני כל פעם נדהמת מחדש, הזרוע היא ממש ארוכה... כמה אורכים אפשר למצוא..)?
*אני חושבת שזהו... אשמח לקבל הערות:P
תודה מראש..
T
תשובה
ב"ה
שלומות,
לאחר קריאת מכתבך אני בהחלט מסכים שמכתבי לא מתאים לכולן...
ולגופו של ענין:
אמש חשתי שלא בטוב. הלכתי לרופא וקבלתי שורה של הוראות: חצי כדור מסוג מסויים, משחה, סוג של אמבטיה ועוד הוראות כאלה ואחרות. כיצאתי - שמתי לב שלמרות שאני אדם הנוטה להתעניין בכל מה שקורה, אוהב לשאול למה ומדוע, לא שאלתי את הרופא מה יעילותה של כל תרופה ולמה עלי ליטול אותה. פשוט, אני מאמין ברופא שלי. זה גורם לי לעשות כל שהוא מבקש בלי פקפוק. ומכאן, שאמון, יוצר מצב בו האדם מקבל את הפרטים הקטנים של הזולת כי כך התבקש.
מדוע אנו עסוקים כל כך בלחקור על הערך והתועלת של כל מצווה? האם אמונתו בקב"ה, בחז"ל פחותה מאמונתנו בבורא עולם?!
זאת ועוד: ברור שכדי שדבר מסויים יהיה בעל ערך, יש לקבוע לו מידה ושיעור. לכן - בחוקת המדינה כתוב מה רוחבו ואורכו של הדגל, מה עוביים של הפסים הכחולים. יש שיעור מדוייק לכל טקס צבאי ודרך מפורטת איך מכתירים את הנשיא.
גם בין החבר'ה יש דרכים כיצד מתקשרים ומביעים יחס או רגש.
חז"ל הבהירו לנו על פי התורה ששיעורים אלה, הבונים את מסגרת החיים הם אלה המביאים לידי ביטוי את עומק הרעיון וחיבורו לחיים. לכן, יש חשיבות לכניסת ויציאת השבת, לזמן התחלת וסיום הצום וכמובן...לאורך השרוול.
מי שבא מתוך הערכה - מכבד, מעריך מאמין ומבין, ומי ש...
ובכלל, כל ההתייחסות לענייני נגיעה כאילו הם כל התורה ובזה מתחיל ונגמר כל העניין הוא הבל ורעות רוח.
ראשית, איסור נגיעה קשור לא פחות בעניינים הקשורים למחזור הגופני של האישה. וכיוון שנשים לא טובלות במקווה עד לחתונתן הרני שאין אפשרות למגע בין איש לאישה.
שנית, כל ההרחקות הללו מכוונות אל הנפש. לבנות יחס טהור אל בני המין השני. להקפיד על ההערכה ועל האהבה ולא על זולות כזו או אחרת. לכן, במקום להתמודד עם עצמך, עם השאלות האמתיות של לאיזה ציבור את שייכת? מה עומק העולם הדתי שלך? האם את מאמינה בדרכך? בעצמך? באלוקיך?
במקו לעצב את זהותך את ב ו ר ח ת לשאלות שוליות כדי להמנע מלהכריע איזה אדם את רוצה להיות.
אז, אולי ניקח פסק זמן למחשבה?
כל טוב,
שי