שאלה
בס"ד
ליפני בערך חודש שלחתי לכם את השאלה הזאת,אך תשובה לא הגיעה..לכן אני רוצה לשאול שוב...
ליפני בערך 3 וחצי חודשים הכניסו אותנו להדרכה\הגשמה(הגשמה=לא להדריך קבוצה מסוימת בסניף,אלא לתרום למען עמ"י!!פרויקטים וכו'..)עכשיו,אותי הכניסו להגשמה,וקשה לי לקבל את זה מהמון בחינות...יש את בעית הסטיגמות של "זה סוג ב",וכו'..עכשיו,אנחנו קיבלנו מן שאלונים כאלה,והיה צריך לכתוב שם את הסדר עדיפויות...אני כתבתי בעדיפות ראשונה,הגשמה..(כי אני מאמינה בזה הרבה הרבה יותר מהדרכה)אני כועסת על עצמי כ"כ!כ"כ!!!לא חשבתי פעמיים בכלל!!אבל התחלתי לכעוס על עצמי רק חודש וחצי אחרי ההכנסות,ולמה זה,כי לא חשבתי מה יכול להיות,ולהיראות כשאת נמצאת שם...והדבר ה-כ-י גדול,זה שמידת בקינאה נמצאת אצלי חזק(שזה אף פעם לא היה אצלי!)אני כ"כ מקנא בבנות שניכנסו להדרכה!!!מה אני יכולה לעשות כדי שאני אפסיק לקנאות כ"כ???
וגם עוד בעיה שכ"כ כואבת לי,הן מרגישות שהן מעלי!!ואנלא מבינה למה,למה אני שונה מהן?!אני כבר לא יודעת מה לעשות...
עכשיו,ישלנו גם בת בהגשמה,שפשוט לא נותנת להנות שם!!היא כ"כ מורידה את המוטיבציה,היא זורקת כל מיני ביטויים של זלזול,ואז אני בכלל לא מבינה למה שמו אותי עם אחת כזאותי,למה הכניסו מישי שכ"כ לא מאמינה בזה?!ולמה זה מגיע לנו?!
אני כבר במצב של יאוש,אני רוצה לצאת משם,לא בגלל מה שזה,אלא בגלל מה שיש מסביב לזה...
אני אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי במהרה וליעץ לי מה אני אמורה לעשות..
תודה רבה!
תשובה
שואלת יקרה,
סליחה על העיכוב..
מה שאת מתארת באמת קשה ולא נעים.
בואי נחשוב יחד מה אפשר לעשות.
למה לעזוב?
ברגע שיש כמה קשיים ותחושה לא נעימה אז נעלמים האידיאלים? אז כל מה שחשבנו שהוא נכון לא שווה כלום?אז מרימים ידים ועוזבים?
למה?
למה אנחנו נותנים לקשיים לקבוע לנו על החיים שלנו?
קשה ולא נעים עכשיו?
נכון.
בואי נחשוב מה עושים עם זה. נעבור אחד אחד:
המדריכות מסתכלות עליך מלמעלה?
קודם כל- אז מה?
הן נהנות? שיבושם להם.
מה אכפת לך?
וחוץ מזה- מי אמר שזה נכון? שאלת אותן?
מכירה את זה שמישהו צועק ואת השואל אותו "אבל למה אתה צועק?" והוא עונה שהוא בכלל לא צועק?
מה קרה? החלטנו שמישוו אחר חושב משהו מסויים, שהוא כועס עלינו, נעלב מאיתנו וכו´ מה שבכלל לא קרה.
לנו זה נראה ככה.
כי אולי רצינו לראות את העניינים בצורה כזו. אולי כי הרגשנו יסורי מצפון או אשמה או שפשוט החלטנו שככה הוא צריך להרגיש..
יכול להיות שאת מרגישה שהן מסתכלות עליך מלמעלה מה שבכלל לא נכון..
ואולי הן בכלל מעריכות את העבודה שלך ואת העשיה שלך?
מי אמר שהדרכה יותר ´נחשבת´ מהגשמה?
יש עשיה יותר בולטת חברתית ויותר ´מקובלת´ חברתית
ויש עשיה יותר שקטה,יותר צנועה, פחות בולטת ו"מתוקשרת" והיא לא פחות חשובה.
לפעמים אפילו יותר קשה לעשות אותה כי יש פחות ´פידבק´ ואולי בגלל זה אולי יותר חשוב לעשות אותה...
תחשבי עם עצמך מאיפה נובעים הרהורי החרטה?
בגלל שלא מתאים לך להיות בהגשמה
או בגלל שכל הבנות או כל השוות או כל ה.. בהדרכה ולא בהגשמה...
בכל מסגרת ובכל שלב שנהיה בו בחיים שלנו יהיו את האנשים ה´מציקים´. התפקיד שלנו זה לא להתרחק מהם אלא ללמוד איך לחיות איתם, איך להתמודד עם זה, לעבוד על מידת הסבלנות שלנו!
אם נברח עכשיו מה יתן לנו את הכח להתמודד בפעם הבאה כשזה יקרה?
מה, נחליף גם עבודה עם הבוס יהיה מעצבן?
נחליף בעל כשהוא יציק לנו?
אולי במקום לברוח ננסה לפתור את הקושי?
חשבת לדבר איתה?
אולי לבקש מהקומונרית לדבר איתה?
אולי היא בכלל לא מודעת לאיך שהיא מתנהגת?
אולי היא בכלל מנסה לעשות טוב ולא יוצא לה?
אולי כדאי לעשות איתה חסד ו"לגלות" לה שההערות שלה לא בונות אלא קצת מפריעות..
וקינאה? לא תמיד היא רעה. לפעמים היא עוזרת לנו ומכוונת אותנו בחיים, מראה לנו כיוונים חדשים והתמודדויות שאנחנו צריכים לעבור.
אבל חשוב לא לתת לה לשלוט על החיים שלנו..
שואלת יקרה,
אני מקווה שנתתי לך כמה נק´ לחשוב עליהן,
אני אשמח לשמוע את דעתך ולהמשיך איתך משם הלאה..
ושוב סליחה על העיכוב.
חורף טוב וחשיבה מוצלחת.
מיכל
MCHY22@GMAIL.COM