מדריכה כבר כמעט שנתיים.. להמשיך?

שלום מדריכה מסורה ויקרה,
ישר כח על השאלה והאחריות שמתוכה היא נכתבה.
את מעלה התלבטות אמיתית. את שואלת מה עושים במצב בו עסוקים בעניין מסוים ולאחר תקופה מגיעים למצב של מיצוי מקום זה,מהתעסקות זו וכו´.כשמסתכלים על שאלה זו יש כמה צדדים:
אפשרות ראשונה היא שכמרגישים מיצוי להבין שמקום פנימי בך דורש התקדמות ולכן נוצרת הרגשה זו, פתרון אחד הוא לעצור במקום זה, מתוך תחושה של עשיה ואופטימיות ולעבור לשלב חדש (אם כל קושי הפרידה שבזה והפחד מהבלתי ידוע בעתיד), אפשרות שניה היא להעמיק את השלב הקיים (זאת אומרת את ההדרכה) בקומה נוספת שלא הייתה עד היום ולבנות בה עוד נופך.
שתי האפשרויות לגיטימיות ואפשריות.
עכשיו ננסה ביחד לבחון את שני הכיוונים:
את מדריכה כמעט שנתיים זה זמן מכובד להדרכה.
את מתארת שלפעמים יש לך תחושת מיצוי ואין לך כ"כ כח. דבר ראשון אני חייבת לציין שזו הרגשה טבעית ביותר במיוחד אחרי תק´ כה ארוכה של כשנתיים. אני מאמינה שבתקופה זו השקעת בחניכות בפעולות, במחשבות, בגיבוש, במהלכים חינוכיים כאלה ואחרים כל אשר יכולת. אני חושבת ובטוחה שאת יכולה לתת לעצמך טפיחה על השכם על כל העמל הזה.
את יודעת שכשעסוקים בעניין מסוים בהתחלה מתלהבים ,משקיעים ואפילו מתרגשים. אך אחרי תקופה שנמצאים בו הרבה זמן יש הרגשת מיצוי ויש רצון להתקדם ולהמשיך הלאה לדבר נוסף.יכול מאוד להיות שהתקופה בהדרכה עד עכשיו היתה טובה ולאט לאט את מרגישה שאת לא מתקדמת יותר מדי או שהדברים פחות מלהיבים אותך ונוצרה תחושת מיצוי. ומצוין שכך!זה אומר שאת מתקדמת ולא עומדת במקום! ולכן אולי הגיע הזמן לחשוב על כיוונים נוספים לאתגר את עצמך במשהו חדש..זה יכול להיות בכמה כיוונים: זה יכול להיות אולי אחריות נוספת בתוך הסניף, או דבר נוסף להוסיף מהצד בנוסף להדרכה ואולי להתחיל משהו אחר במקום ההדרכה בסניף..
אני רוצה רגע לחזור לשאלה שכתבת, להתלבטות שלך יש שני צדדים. מצד אחד המיצוי אך מצד שני
את מתארת שההתלבטות אם להישאר נובעת מההרגשה שלא כ"כ הגעת למטרות שהצבת לעצמך. בנימה אישית אני רוצה להעיר שזו נק´ שממש מראה על בגרות,אחריות ואכפתיות מהמעשים שלך- ישר כח! ונחזור לעינינו..אני רוצה לשאול אותך האם במהלך תקופת ההדרכה מדי פעם בחנת את עצמך מול המטרות הנ"ל או שעכשיו כשאת עומדת ומתלבטת לגבי ההמשך המטרות הופיעו כבהתחלה?

לרוב כשאנחנו מציבים לעצמנו מטרות אנו מציבים אידיאלים גדולים. הרבה פעמים מטרות אלו רחוקות מדי בכדי להגיע אליהם בפרק הזמן שהקצבנו לכך. לרוב אנו נצרכים להוריד את המטרות הגדולות שלנו או לפרוט אותם לפרוטות כדי שנוכל להתקדם איתם. כשפורטים לפרוטות הדרך נראית רחוקה וארוכה. אך- רק זו הדרך שבה אפשר להשיג מטרות גדולות. את מתארת הרגשה שלא כ"כ הגעת למטרות שהצבת לעצמך בהתחלה. ואני שוב שואלת אותך.. אולי הצבת מטרות גבוהות מדי? או שאת דורשת ממך יותר ממה שאפשר? וגם אם לא, וזו תחושתך והיא לגיטימית.. אני בטוחה בלי להכיר..(ותתקני אותי אם אני טועה..) שגם אם לא השגת את מטרותיך שהצבת בהתחלה בטח הצלחת במטרות אחרות לדוג´: שימוח חניכה, גיבוש קבוצה, הכנסה של חניכה בודדה לתוך הקבוצה , שימת לב לדברים קטנים, התייחסות למד"שית בסבלנות וענווה, עזרה בשכונה למשפחות במצוקה,שימוח בבתי חולים,דוגמא אישית לילדים, וחיוכים וכו´ וכו´ כיד הדמיון. בטוחה שלפחות בחלק מהדברים את יכולה להעיד שקידמת והתקדמת בהם. הרבה פעמים במיוחד בהדרכה באים אחרי הסימנריונים במטרות אידיאלים גדולים ונשגבים וכשמגיעים לשטח מבינים שקיום האידיאלים הוא דווקא בדברים הקטנים ביותר. ולכן אני מציעה לך כדבר ראשוני לחשוב ולכתוב לעצמך אילו אידיאלים ואף הקטנים ביותר הצלחת להשיג במהלך תקופה זו..ואולי זה יתן לך מבט קצת אחר על ´המטרות שלא הצלחת להשיג´..=)
אך אני חייבת להגיד שאולי בהחלט יש מטרות שרצית להשיג אך טרם עלו בידך ואין להתייאש מהם! אולי תבחרי דווקא להישאר בסניף מתוך כך שאת מכירה ויודעת את כל מה שעל פני השטח וכל מה שמתחת לפני השטח..ואולי אם עשית עכשיו חושבים וגילית שיש מטרות שאת רוצה להשיג אולי תמשיכי בכל הכוח ותשיגי את מטרותיך,
וזו החלטה שאת צריכה לקבל עם עצמך: האם יש לך כוח להיכנס בפול גז להמשיך הלאה בסניף או שאת מעדיפה להרפות אם כל העצב של הפרידה שבזה- וזה טבעי שיהיה כך..ואפילו עצוב מאוד אך יהיה לך ברור שאת עושה זאת על מנת להמשיך ולהתקדם במקום אחר-על פי דרישה פנימית שיש לך מעצמך.
ואולי במסגרות נוספות שתהיי בהם בעתיד לדוג´ שרות לאומי תוכלי ליישם את המטרות הגדולות יותר.

מקווה שקצת עזר לך.
שבע"ה תהיה ברכת ה´ בכל דרך שתבחרי העיקר שיבוא מתוך שמחה,התקדמות וגדילה.
שנה טובה ומבורכת!
אשמח לשמוע ממך בהמשך,
צפורה.
tzippora.we@gmail.com