שאלה
שלום
לפני שלושה שבועות התחלתי את תפקידי בתור קומונרית באחד הסניפים ה"עירוניסטים".
בין כל הקשיים הרבים של ההתחלה, נפל עלי תיק רציני.
אחד המדריכים התקשר אלי יום אחד ואמר לי שהוא נורא מצטער אבל היות ואני הקומונרית שלו הוא לא יכול להסתיר ממני שהוא אתאיסט.
למסקנה הזו הוא הגיע לבד, לא "עזרו" לו, לא הסיטו אותו למחשבות כפירה אלא , לטענתו, לאחר בירור מעמיק הוא הבין שאין כוח עליון קדמון שברא את הכל ועדיין קיים כי זה פשוט לא הגיוני.
בתור התחלה חשבתי שאסור לי להוציא אותו מההדרכה ואמרתי לו שמבחינתי זה בסדר שהוא יישאר אבל אסור שהחניכים שלו ידעו דבר וחצי דבר על העניין. סוכם שכך יהיה והחלטנו שהוא פשוט מעביר פעולות על עניינים של בין אדם לחברו כי לדברים האלו לא צריך אמונה שתניע לעסוק בהם.
השאלה שלי היא מה עכשיו?!
חברים שלו יושבים עלוי ומנסים לשכנע אותו אבל לא הולך להם. הוא לא אטום והוא מוכן לחקור ולבדוק ע"מ להגיע אל האמת,רק שבינתיים מסע החקר שלו מניב תוצאות שגויות...
אשמח לשמוע את חוות דעתו החינוכית של הרב
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה עדינה ולא פשוטה.
המחויבות הראשונה שלנו היא כלפי החניכים.
נכון הדבר שישנה חשיבות מרובה לבין אדם לחבירו, ואולי היא קודמת לבין אדם למקום לאור דברי הלל לגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, אולם בשום אופן לא ניתן לומר כי תפקידו של מדריך מצטמצם רק בזה, וחובה על המדריך גם לקרב את החניכים לריבונו של עולם. לא זו בלבד, אלא שגם ה"בין אדם לחבירו" יונק מדברי ריבונו של עולם קומה נוספת מאשר זו הרגילה.
כיוון שכך, הוא לא יכול לשמש כמדריך בתנועת נוער דתית, כי הוא לא ממלא את חובתו לחניכים.
הדבר צריך להיעשות מתוך הסכמה איתו, ועל ידי כך הדבר גם יעודד אותו להמשיך לחפש ולתור אחר האמת שלו ביושרה.
כל טוב