מדריך בעייתי שהועף

שלום לך!
ראשית כל יישר כח שאת עובדת ומשקיעה בסניף, ואכפת לך מספיק כדי לדאוג על מדריך שנפל והועף.
אמנם אינני יודע על איזה סוג של ירידה מדובר, ולאן בדיוק הגיע אותו המדריך, אך אם הגעתם למצב שהיה צורך לזרוק אותו מצוות ההדרכה, אני מניח שמדובר על משהו חמור.
את מעלה כאן שתי בעיות שונות: הראשונה היא תחושת האשמה על נפילתו של המדריך מאז שהועף מהצוות, השנייה היא הרצון שלך לקרב את הבחור. את שתי הבעיות בעצם צריך לתרגם למילה אחת – 'אחריות' – אחריות למעשי המדריך. הרגשת אחריות זו היא דבר מצוין וטוב, אבל צריך לתת להרגשה זו את המקום שלה. אמנם כולנו אחראים אחד לשני – כל ישראל ערבים זה בזה, אבל האחראי העיקרי למעשים שלו הוא המדריך בעצמו. \זו בחירה שלו אם לעלות או לרדת. זו בחירה שלו האם להתייחס להעפה שלו מההדרכה כאיתות של אזהרה שיכול לגרום לו לחדול מדרכיו ולעלות חזרה למצב רוחני תקין או כעוד מכה מבאסת שתוריד אותו עוד יותר. יכול להיות בהחלט שאם הוא לא היה עף מההדרכה, הוא היה נשאר יותר במסגרת, אבל מצד שני, יש גם אחריות כלפי החניכים! אחריות חינוכית, אחריות סניפית – ואי אפשר בגלל האחריות שלנו לאותו מדריך, לפגוע חס ושלום בחניכים.
אמנם, לאחרי ההעפה, בהחלט חשוב וטוב לדאוג לו ולעזור לו לבחור בטוב. את כותבת שאף אחד לא רוצה לעזור כי כולם יודעים כמה המצב שלו מסובך. לדעתי כאן נעוץ שורש הבעיה! אם חברים שלו מתרחקים ממנו, אם הוא מרגיש בודד ומסכן, אם הוא הפך למנודה מהחברה, איך אפשר לצפות שאי פעם יתקרב?!
מה שהבחור הזה צריך יותר מהכל זה חברים. הוא אינו זקוק למישהו שיטיף לו, מישהו שיספר לו כמה התורה היא מדהימה וחשובה וכל מצווה היא זהב. גם הוא למד כמו כולם את כל הדברים האלה בבית הספר. את בעצמך כתבת שהוא מודע לכך שמצבו קשה, מה שאומר שיש לו את הידע הבסיסי. לכן, מה שאולי יעזור לבחור הזה הוא חברה תורנית תומכת ואוהבת. אם חברים אוהבים אותו באמת, אם לא ירגישו שהם טובים יותר ממנו ויתנשאו, אם יחייכו אליו וישתפו אותו באמת, והוא ירגיש שהחבר'ה הדוסים הם החברים שלו, אז תהיה לו פינה של שלווה שהיא חיובית. יהיה לו מקור של אור שאליו יוכל לפנות. פעמים רבות הנפילה הרוחנית של אנשים קשורה לאכזבה מאנשים דתיים ולא בהכרח לבעיה באמונה. לכן חשוב לדאוג שלא אנו נהיה האנשים הדתיים מהם הוא מאוכזב, אלא נהיה הדתיים ה 'נורמאליים', אלה שהוא מחשיב חברים.
על כן, יחס נעים וחברי וכיפי (ותורני!) הוא הדבר שהייתי ממליץ עליו ביותר. כדאי גם לפנות לחברים הקרובים שלו ולדבר על הנושא. לראות מדוע הם מתרחקים ממנו ולנסות לשכנע אותם במה שעכשיו כתבתי. בסופו של דבר, להם תהיה ההשפעה הגדולה ביותר עליו.
כמה דברים אחרונים לסיכום:
א. העזרה הראשונה הכי טובה שיש היא תפילה! אני בעצמי התפללתי המון על חבר שלי, ותפילות עוזרות.
ב. הוא בן ואת בת, עיקר ההשפעה שלך עליו תמיד תהיה בצל העובדה שאת בת. לדברים שתאמרי יהיה משקל שונה ואולי הם אפילו ישפיעו יותר, אך באופן פחות בריא. לדעתי הדרך הכי טובה לעזור לו היא שחברים שלו ידברו איתו וינסו לחבר אותו אליהם.
ג. בתור 'חכמה שלאחר מעשה', אולי היה עדיף לתכנן את סילוק המדריך באופן יותר מוקפד. אולי היה צריך לעדכן את המחנכים שלו אם זה אפשרי, שיפקחו עין אחרי שהוא עף מההדרכה. אולי תקבלו על עצמכם, שבעתיד תקפידו יותר על הנקודה הזו – לחשוב יותר כיצד לגרום לכך שהסילוק לא יקלקל יותר ממה שהוא מוכרח.
מקווה שעזרתי במעט, בתקווה שנחזור כולנו למוטב,
יהודה.
judajo84@gmail.com