שאלה
נהיינו עם שאינו שוחר יותר בסובלנות,רודף בצע וכסף,מתהולל ותאב מין,אלים. וזה כולל גם את הדתיים הלאומיים,שלא נחשוב לרגע שזה רק חילונים. איפה הלכה לה רמת המוסר והצניעות[לא רק צניעות גופנית,גם צניעות מבחינת הסתפקות במה שיש]?
האם נהפכנו לעם ככל אומות העולם? אולי בעצם הקמת המדינה הייתה טעות,כי בעצם אנחנו רואים כאן שאין אנו ראויים לנהל מדינה,בכל חור יש נגע של זימה,נגע של רמאות וגניבת כספים,קומבינות של שמור לי ואשמור לך,מצב שבו אף אחד מראשי המדינה אינו נקי כפיים,שאף אחד משלושת המוסקטרים פרץ,חלוץ,אולמרט לא לוקח אחריות על מחדל מלחמת לבנון השניה. לאן הגענו? האם אנחנו נהיינו כסדום ועמורה? ואם כן,מדוע ה' לא גואל אותנו מאותם אנשים רשעים שחומדים את כספינו שחומדים את בנותינו,שחומדים את השלטון ומתנהגים כבשלהם ולא כמשהו ששייך לציבור? האם לה' נמאס מאיתנו או שאולי זה עיניין של זמן?
תודה מראש,אורי
תשובה
הזהר לך והישמר לך מלשון הרע, הוצאת שם רע, והוצאת דיבה.
אכן ישנן בעיות רבות בחברה שלנו, הן בתחום חיי הפרט והן בפגמים כאלה ואחרים בשלטון. אך עם זאת הצגת הדברים בשאלה אינה נכונה כלל ועיקר וחוטאת היא בהתייחסות חד-מימדית ובראייה שגויה ורעה של המציאות.
המציאות מכילה בתוכה צדדים חיוביים רבים ומגוונים שאיננו יכולים להתעלם מהם: זכינו להקמת מדינה עצמאית, מערכת כלכלית וצבא חזק. החברה בישראל היא חברה מגובשת יחסית, שעוסקת בקליטת עלייה ושילוב אזרחים ממקומות שונים. ועוד דוגמאות רבות ומגוונות.
התמונה השחורה שאתה מציג נובעת לדעתי מהתמונה אותה נוהגים להציג בתקשורת, כאשר כל נגע ועוול שנעשה מקבל חשיפה תקשורתית רחבה, עד שלא ניתן לצפות במהדורת חדשות אחת בלי לקבל את הרושם לפיו כל המדינה והחברה כולה מושחתת והרוסה.
עלינו לעשות תשובה גדולה ביחס שלנו למציאות, ולשפוט את עמנו ומדינתנו לפי מה שהם ולא כפי שנראה במבט שטחי ובצרות עיין.
כך נשכיל להיות אופטימיים ונוכל אף לפעול לתיקון ושיפור הפגמים הקיימים. הדרך שהוצגה בשאלה לא מובילה לדבר מלבד פימיות ופסיביות חמורה, שאינה לרוח ההלכה.
עקיבא
(המשיב אינו רב)