מדוע אחד זוכה לחזור בתשובה והשני לא ?

ב"ה



ברכה ושלום.

ראשית , יש מטרה נעלה לחיים של ערבות הדדית בעם ישראל. הערבות הזו באה לידי ביטוי במישורים מעשיים כגון שיש מצווה לאהוב את עם ישראל ויש מצווה להאהיב שם שמיים ויש מצווה לעזור לעם ישראל .
והערבות הזו יש בכוחה לקרב לבבות ולאחד את עם ישראל סביב מה שיקר ומה שחשוב.
ועלינו מוטלת המלאכה כי אנחנו חלק מעם ישראל אנחנו כיחידה אחת וכבר רבותינו במדרש הטיבו לבטא רעיון זה באומרם " תני חזקיה (ירמיה נ) שה פזורה ישראל [נמשלו ישראל לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או בא' מאבריו וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין,]

תני רשב"י- משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה ]כך אמר איוב (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חביריו (שם /איוב/ לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותיך, "

יש הבדל מהותי בין דעתו של חיזקיה לדעתו של רשב"י .
ההבדל הזה נובע מהסתכלות או מזוית ראיה שונה של המציאות.
לדעתו של חיזקיה הכלל הוא במרכז ההוויה ולא הפרטים ולדעתו של רשב"י האדם הפרטי הוא במרכז ההויה ולא הכלל .כי למעשיו של האדם הפרטי יש השלכה על הכלל.
ואם אדם פרטי עושה דבר לא טוב זה יכול להטביע את כל הספינה כולה!!! ועלינו מוטלת החובה למנוע את זה.
אגב, לא מוזכר במדרש כיצד הסתיים הסיפור האם אותו אדם קדח או לא?
יכולות להיות לכך כמה אפשריות סיום וזה גדלותו של מדרש אגדה שנותן לאדם יכולת תימרון במחשבה לנסות לעבד סיטואציה בעקבות הניתוח של המדרש ולהגיע למסקנות.

[ועיין נא בתשובתי " מי אחראי שיהיה טוב הדתיים או החילוניים" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=16539]

אבל, לא עלינו המלאכה לגמור והשם הבטיח על ידי יחזקאל הנביא:

(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
[(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: ]
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
(כט) וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:
(לא) וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:
(לב) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: "


במהרה בימינו אמן.



בברכה,

עוזיאל