מבקשת סליחה ושוב חוטאת

שלום לשואלת
ראשית – הבעיה שאת מעלה משותפת לכל מי שרגש התשובה מתנוצץ בליבו. כל אחד יודע שיש דברים שקשה לו להיפטר מהם: תכונות רעות, מעשים רעים, תאוות רעות. אשרייך, שרגש התשובה אכן מתנוצץ בליבך, וגורם לך לצער שאת מתארת, שנובע רק מהרצון להיות טובה יותר...
אפשר להתבונן על מצבך בשני אופנים: אדם יכול להתבונן על עצמו ולומר שהתכונות הרעות שלו הן דבר בלתי ניתן לשינוי, ואין הוא מתאמץ לתקן אותן. הוא מבקש סליחה מן השפה ולחוץ כי חייבים, אבל בפנים – כלום: "בשפתיו כיבדוני, וליבו רחק ממני". זה קרוב למה שאמרו חז"ל "כל האומר אחטא ואשוב – אין מספיקים בידו לעשות תשובה". זה דבר רע, שצריך להיפטר ממנו ולשפוך את הלב לפני ה´ שיטהר ליבנו, וייתן לנו לב טהור: "לב טהור ברא לי א-להים, ורוח נכון חדש בקרבי".
אדם יכול מאידך להתבונן על מצבו, ועל הדברים הרעים שמתגברים עליו, ולחיות בשאיפה מתמדת לשפר ולתקן, להשתנות ולהתקדם לעתיד טוב יותר. זה עניין התשובה. לאדם קשה לתקן בבת אחת את כל מעשיו, ואת כל תכונותיו הרעות. אבל אם הרצון שלו אמיתי וכנה, והוא מראה מאמץ אמיתי לתקן ולשנות – הרי הוא חוזר בתשובה אמיתי, ומובטח לו שה´ ימחל לו.
אם זה המצב שלך – את לא עובדת על עצמך, ולא על ה´. את אומרת את הרצון האמיתי שלך. אולי את לא מתקדמת מספיק כדי לממש אותו, ואת זה צריך לשנות, אבל העיקר הוא הרצון (האמיתי!!) להשתפר.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה,
דוד
davideinat@gmail.com