שאלה
הוא האח התאום של חברה שלי, ואני נקשרת אליו יותר ויותר...
שלוש שנים אנחנו בקשר בכאילו, ורק בחצי השנה האחרונה התחלנו להכיר אחד את השני יותר.
ואני כ"כ מבולבלת!
מצד אחד- אני אוטוטו מסיימת שמינית, ומצד שני- יש לי עוד שנת שירות אחת לפחות שאחריה אני רוצה ללמוד במדרשה, והוא צריך "לבלות" כמה שנים בישיבה לפני שהוא מקים בית...
חשוב לציין שמעולם לא דיברנו על הנושא הזה- של עתיד משותף, אם בכלל, אבל נדמה לי שגם לו יש מחשבות בעניין.
ולא, אני לא מסונוורת.
אני לא תופסת אותו ככליל השלימות.
ברור לי שיש לו חסרונות (שאני יכולה להצביע עליהם), אבל אני מקבלת אותו כמות שהוא.
אני מעריכה ומוקירה את האדם הזה על כל מכלול התכונות שלו, מתוך ידיעה שגם לי וגם לו יש מקום רב להשתפר ולעלות מעלה.
בכוונה לא השתמשתי במילה "אוהבת".
אני חוששת להשתמש במילה הזו, כי ברגע שאומר אותה, זה יצור מחוייבות והודאה ברגש שאני לא בטוחה בקשר לטיבו.
אגב, שנינו בשמינית, הוא על סף הסדר ואני על סף שירות לאומי כמו שהזכרתי.
אני כבר כ"כ מבולבלת ואובדת עיצות...
לנתק את הקשר יהיה קשה- כמעט בלתי אפשרי, מאחר והוא מדריך לשעבר בסניף בו אני מדריכה ופעיל בו, אבל השאלה היא אם יש בכלל לגיטימציה לקשר הזה להתקיים...
יש טעם להמשיך בו? או שאולי עדיף להפסיק אותו בשלב הזה, ולמנוע אפשרות לקשר עתידי?...
תודה רבה, ויישר כח גדול על עבודת הקודש...
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני מבין שאת מבולבלת ואין ספק ששנת הלימוד במדרשה והשירות לאומי יסדרו לך את המחשבות בראש .נכון קצת קשה לנתק קשר אבל לדעתי כדי לפתח קשר רציני אחראי לא בוסרי אתם צריכים את תקופת בניית האישיות והלימודים . נהוג לומר היום שלכל דבר צריך תעודה ,
ומשום מה הדבר החשוב ביותר ,משמעותי ביותר בחיינו ,זה להיות הורים אין שום תעודה אין שום קורסים ואין שום השתלמויות ,האם באמת כל אחד יכול ? תחשבי על זה ,תתפללי שהקד"בה ינחה אותך בעצה נכונה ואל תשכחי להתיעץ באנשים הקרובים שמכירים את שניכם ואל תשכחי בכלל גם לשאול אותו .
בברכה