מאיזה ספר ללמוד הלכה

שלום
א. כשמדובר במנהג או הידור הדבר מצוין בגוף ההלכה או בפרשנים.

ב.ילקוט יוסף ספר טוב. ההערות מעט ארוכות ולא כ"כ מסודרות.

אני מעדיף ללמוד מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א שהוא כולל מנהגי העדות השונות, קצר וברור ומתייחס לעיקרי ההלכות בלי להאריך בפרטים

תוכל להתרשם מהספרים באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149

ג. רבי יעקב בעל הטורים בנו של הרא"ש - 0רבנו אשר) חיבר ספר הלכות קצר בלי מקורות מעין משנה תורה של הרמב"ם ורבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך כתב סביבו את הבית יוסף שבו הוא מביא מקורות לדברי הטור דן בדבריו ומסכם את שיטות שאר הראשונים . ע"פ מסקנות חיבור זה נכתב השולחן ערוך

אם אין לך ניסיון בלימוד גמרא עדיף שתלמד מספר פניני הלכה עד שתרכוש ניסיון בלימוד גמרא ואז תוכל להוסיף לימוד טור ובית יוסף ושו"ע.

מצ"ב הסבר לדרך לימוד הלכה מהפתיחה לפניני הלכה ברכות

"כדי להדריך את הציבור בהלכות ברכות נכתבו בשנים האחרונות ספרים רבים, לכל אחד מהם מעלות משלו. בילקוט יוסף ביאר סוגיות רבות על פי פסקי אביו הגאון, ובהלכה ברורה סיכם אחיו את ההלכות על פי סדר שולחן ערוך בדקדקנות מרובה. בשניהם ההלכות על פי פסקי הספרדים הנוהגים כשולחן ערוך והאחרונים ההולכים בעקבותיו. בברכת ה' ליבן היטב ובהרחבה את סוגיות ההלכה על פי הראשונים, ופסק את העולה מהם לפי דעתו למנהגי הספרדים. בפסקי תשובות סיכם באופן נאה תשובות ודעות רבות למעשה על סדר שולחן ערוך, בעיקר על פי פסקי האשכנזים. בעל ספר וזאת הברכה זכה ללבן סוגיות רבות למעשה עם כמה מגדולי הפוסקים שבדור, אשכנזים וגם ספרדים, ובזה יש לו זכות מיוחדת. בשערי הברכה ערך את כל הלכות ברכות בפרטנות דייקנית, בעיקר על פי פסקי האשכנזים. ועוד נכתבו ספרים רבים על נושאים פרטיים בהלכות ברכות.


אולם פעמים רבות, מרוב פרטים, דקדוקים והרחבות - הכללים אבדו, ובעת שיהודי ניצב בפני שאלה, אם לא למד על פה אין ספור הלכות, לא ידע כיצד לנהוג. ואף אם נרצה ללמד הלכות אלו לתלמידים, נתקשה, מפני הפרטים המרובים ומפני המנהגים השונים שבין העדות. לפיכך, יש צורך להגדיר היטב את הכללים, שבהם כל המנהגים שווים, ומתוך כך לגשת אל הפרטים, שכך הלימוד אמיתי וישר יותר. ובנוסף לכך, בדרך זו קל יותר לזכור את הפרטים, כי הם נמשכים בקו ישר והגיוני מהכללים. ורק לאחר מכן, בתוך העיסוק בפרטים, יש להגדיר את הבדלי המנהגים שבין העדות. ופעמים שכאשר נגשים מתוך הכלל אל הפרטים, מוצאים שבאמת אין בזה מחלוקת בין העדות, אלא שנוהגי האכילה היו שונים, וממילא נהגו למעשה באופן שונה, אבל בשאלה הניצבת לפנינו אין הבדל בין מנהגי העדות. ועוד מעלה בהדגשת הכללים, שכאשר ישנו פרט שעדיין לא קיבל התייחסות, הרי שעל פי הכללים יכול הלומד להסיק מדעתו כיצד ראוי לנהוג בו, וקרוב לוודאי שיזכה לכוון להלכה, לכל הפחות לדעת חלק מהפוסקים.
וכפי שלמדנו בבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל, השורש הקודם לכל, הוא היסוד האמוני, שממנו נמשכים כללי ההלכה ופרטיה. ואם כך הוא בכל ההלכות, קל וחומר בהלכות ברכות שמבטאות את הקשר שבין האדם לאלוקיו. ואכן כשמתעמקים ברעיון האמוני, מוצאים שהוא תואם לכללי ההלכה. לפיכך, פתחתי את הספר ביסודות האמוניים והטעמים של הלכות ברכות, ואף הזכרתים בפתיחות של פרקים רבים.
בתוך כתיבת הספר התלבטתי עד כמה נכון להרחיב בהערות. ההתלבטות גברה מפני שנתרבו הלמדנים שעוסקים ב'פניני הלכה', שואלים, מקשים ומעירים. וכדי להשיב על מה שיוכלו לשאול, נצרכתי להרחיב יותר, אולם מצאתי את עצמי מתרחק מהמגמה הראשונית של 'פניני הלכה', לבאר את היסודות והכללים בשפה בהירה וקצרה. לפיכך, באמצע כתיבת הספר החלטתי להוציא ספר נוסף והוא "הרחבות לפניני הלכה - ברכות". חלק מן ההרחבות עוסקות במקורות הסוגיה בתלמוד ובראשונים, וחלקן עוסקות בדינים פחות שכיחים. ויש מהן שמרחיבות בטעם הרוחני של ההלכה. וכיוון שהמחשבה על כך עלתה באמצע כתיבת הספר, יש הלכות שנכתבו להן הרחבות ויש שלא נכתבו להן הרחבות. ואף בהלכות שנכתבו עליהן הרחבות, פעמים שקצרתי ופעמים שהארכתי. ואין בכוונתי שספר ההרחבות יופץ עם הספר 'פניני הלכה', כדי לחלק בין הספר החשוב והעיקרי לבין ההרחבות שאינן מסודרות כספר שיטתי, אלא כתוספת לתלמידים קרובים, ולמעוניינים להוסיף לדון ולשאול.
כדי לבאר יותר את ערך הדגשת לימוד הכללים, שעל ידם ניתן לזכור ולקיים כראוי את ההלכה למעשה, עלינו לדעת כי פעמים רבות, מתוך מורכבות ההלכה וריבוי פרטיה ודקדוקיה, רבים אינם מצליחים לדעת בפועל ולמעשה מה ההלכה. כך בכל התחומים ובמיוחד בהלכות ברכות. נמצא שכאשר נפגשים בשאלה מעשית, אף שהיו רוצים לנהוג על פי ההלכה, כיוון שאינם זוכרים את כל פרטיה, אינם יודעים כיצד לקיימה, והספק מכרסם בלב. ישנם שבעקבות זאת מרבים לשאול רבנים על כל צעד ושעל, עד שהחיים הדתיים נראים מלאי חרדה וחסרי שמחה ואמונה טבעית. ולעומתם, יש שאינם שואלים ומתרגלים לחיות בספקות, ומתוך כך באים לזלזל בשמירת ההלכה הדייקנית, המתאמת בין החזון הגדול לחיי המעשה. וכבר כתבו הראשונים שספק חטא חמור מחטא ודאי (תר"י בתחילת ברכות). וכן מצינו שכאשר חז"ל תקנו תקנה, שקדו על כך שהציבור יוכל לקיימה. לפיכך עלינו לבאר את ההלכה באופן בהיר, ולהשתדל עד כמה שאפשר שלא להכביר בפרטים שעלולים לטשטש את הכלל.
בכל מקום שיש הבדלי מנהגים בין העדות, כתבתי את המנהגים השונים. כאן המקום לציין, כי עיקר מה שהדריכו חכמינו לשמור על המנהגים (פסחים נ, ב; ירושלמי עירובין סו"פ ג), הכוונה במנהגים ששגורים אצל כל בני אותו מקום או אותה עדה, ולא במה שצריכים לשאול מביני דבר כיצד נהגו במקום פלוני. וק"ו שאין הכוונה למה שכתבו רבנים שחיו באותו מקום. אלא בכל הדינים שאין לגביהם מנהג ברור ומפורסם, יש לילך לפי כללי הפסיקה המקובלים, שהלכה כדעת הרוב וספק ברכות להקל. ובאותם הדינים יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות. ואמנם בעבר, מתוך הריחוק בין הגלויות, התחשבו הרבנים בעיקר בפוסקים שחיו בסביבתם - בדורם או בדורות שלפניהם. אולם כיום כשאנו חיים יחד ולומדים יחד כל שבטי ישראל, יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות. עוד יש להוסיף, שכפי שיתבאר בפרק י"ב, הכלל של ספק ברכות להקל אינו מבטל מנהגים, ובנוסף לכך, יש אומרים שאינו חל במקום של ספק ספיקא. לכן פעמים שגם במקום של ספק - דעת רוה"פ להלכה ולמעשה לברך.
עוד מצוי שמחמת ספקות שונים, כמעט ונתבטלו מאיתנו ברכות שלימות, כדוגמת ברכות הראייה, ברכת 'שהחיינו' על אירועים משמחים, והטוב והמטיב על יין שני. ובנושאים אלה כתבתי כדעת רובם המוחלט של הפוסקים, שפסקו לברך ברכות אלה, בלא לחוש לדעת המיעוט שחששו לברך. ראשית, מפני שכך העיקר להלכה. ועוד טעם חשוב, שאף כי יש להתחשב בספקות רחוקים, מכל מקום כאשר הספק מבטל לגמרי ברכה שתקנו חכמים, אין לחוש לו כל כך. כי יותר יש לנו להיזהר מלבטל תקנת חכמים, מאשר לחוש לספק שהעלה אחד מן הפוסקים האחרונים. ועל אילן גדול אני נשען בזה, על מו"ר הרצי"ה הכהן קוק זצ"ל, שהיה רגיל לברך ברכות נדירות, כ'שהחיינו' על ראיית חברים ותלמידים חביבים, ו'מציב גבול אלמנה' על ישובים בארץ, וכיוצא בזה, והיה אומר שהנטייה לעורר ספקות רחוקים בהלכות ברכות מבטאת ספקות באמונה.

בברכה אייל משה