שאלה
למדתי הרבה שנים בישיבה גבוהה. עזבתי את הישיבה אחרי קרוב לעשר שנים. אין לי מקצוע שבו אני יכול להתפרנס, אין לי דרך לרכוש מקצוע כאשר אני צריך לפרנס גם את משפחתי (אישה וארבעה ילדים שיחיו) מלבד שכר הלימוד הגבוה, כאשר גם איני זכאי לשום עזרה ממוסדות הרווחה. מה שנשאר לי הוא להעביר את חיי בעבודות דחק מזדמנות. גם אישתי אינה מוצאת עבודה וגם לה איןהכשרה מקצועית. אנחנו נלחמים בשיניים כדי לשלם שכר דירה ומחיה. וכנארה שזה מה שיהיה עד סוף החיים.
מה שמציק לי שבזמן האחרון יש לי רגשות כעס ואכזבה על הישיבה שלא הדריכה אותי ללמוד מקצוע והרבנים רק לחצו עלי להתחתן בגיל מוקדם וזה מה שיצא. אני חושש מלהכנס להגדרה של תוהה על הראשונות. מעבר לכך הקשיים יוצרים קנאה באחרים. אפשר כמובן להגיד שהכל משמיים, אבל פה אני תולה את הקולר בי, שלא למדתי מקצוע וזה מה שגרם לי גם לכך שאיני יכול לללמוד היום מספיק. יש לי גם חשש שהילדים (האישה כבר) יפתחו שנאה לכל דבר שבקדושה בגלל המצב שהגעתי.
איך יוצאים מהמצב?
איך גורמים לכך שלא יתפתח כעס על הישיבה ומה שהיא מייצגת?
למה רבנים לא לוקחים אחריות? רק גורמים להתחתן מוקדם ולהשאר דלים וריקים כל החיים!?
תשובה
שלומות
קראתי את שאלתך והתמלאתי בכאב גדול , אני משוכנע שהצער והתסכול הגדול מונעים ממך להתקדם קדימה , כשם שר' עקיבא החל ללמוד תורה בגיל 40 , כך אתה יכול להתחיל ללמוד מקצוע בגיל מבוגר , זה יקח יותר שנים , זה יקח יותר זמן , לאט לאט תוכל להתקדם ולרכוש מקצוע , כואבת לי הרמת הידים שלך כאילו זה המצב לתמיד.
אני משוכנע שבישיבה למדת שכל אחד יכול לקחת אחריות ולשנות, לשנות את העולם וק"ו את מהלך חייו שלו.
יחד עם זאת , הערתך בנוגע לצורך לאפשר לתלמידים בישיבה ללמוד מקצוע הנה הארה חשובה, היא מצריכה ברור עם רבני הישיבה שלך ורבני ישיבות אחרות.
יתכן ומגיל צעיר רבותיך התרשמו שתלמד תורה עוד שנים רבות , יתכן וגם אתה לא לקחת אחריות על החיים שלך ברגעים החשובים והבאת את עצמך למצב הזה , אני מקבל את הביקורת אבל חושש שאתה עושה לעצמך עבודה קלה מדי.
קח אחריות , למד מקצוע , התמלא בשמחה ומתוך עוצמה - השתדל להאיר דרך ולנהל דיאלוג פורה עם רבניך
בהצלחה
שי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם