מאוהבת במדריך שלי.

שלום רב לך,

הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו רואים דברים או חווים דברים בצורה לא
אובייקטיבית. זאת אומרת שיש בנו איזשהו רגש, משהו פנימי, שמנחה אותנו
לראות את הדברים כמו שאנחנו רואים אותם. לדוגמא: אם אני אראה מול העיינים
שלי תאונה גדולה שנמנעה בשנייה האחרונה לפני אני אהיה כולי בשוק ואגיד
"וואו!!! איזה גדול הקב"ה! איך שהוא שומר על בריאותיו!" לעומת זאת, יכול
מאוד להיות שאדם אחר יגיד "בואנה, איזה נהג תותח זה, איך בשניה האחרונה
סובב את ההגה!" כי כמו שאת רואה עולם פנימי, נפשי ורגשי משפיע עלינו
בפירוש המציאות. המציאות היא מציאות, והיא קורת מולנו – השאלה איך אנחנו
מפרשים אותה, יותר נכון איך אנחנו בוחרים לפרש אותה. וזה נכון לכל דבר
בחיים שלנו, החל מאמונה, חברים, יחס ההורים אלינו, יחס האחים וכלה בדבר
החשוב ביותר יחסים בין בנים ובנות.

כתבת שאת אוהבת את המדריך שלך. יכול להיות. אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם
זה אהבת אמת או סתם התאהבות כי את מה שאת מרגישה זה לא משנה... את אוהבת
אותו, או לפחות מרגישה משהו שאת קוראת לו אהבה כלפי המדריך שלך. נגיד.
אבל כמו ששאלת השאלה מה איתו? את לא יודעת אם זה הדדי...? וזה באמת בעיה
כי צריך שניים לטנגו ...
זה ששניכם שומרים נגיעה זה יפה וטוב, אבל למה ציינת את זה? כי זה הופך את הקשר למותר יותר? זה עושה
טוב במצפון? זה מכשיר את התחושות?!

כמו שכתבתי בתחילה, נראה שאת מרגישה כלפיו משהו, אך את די מבולבלת.
ובגלל זה את מפרשת את כל העולם מסביב על פי אותה תחושה, על פי אותו רגש, (מדומה או אמיתי!)
יכול להיות שגם הוא מרגיש כלפיך משהו, אבל יותר נראה לי מניסיון של הדרכה שאין הדברים כמו שאת רוצה. גם אני חייכתי וצחקתי עם חניכות שלי, דיברתי איתן. ולפעמים היתי לוקח טרמפ חניכים וחניכות– אבל זה לא היה מאהבה! זה היה מטוב לב, ( כי זה בדרך, כי קר, כי מאוחר, כי עייפים וכו´... ויכולות להיות
עוד מיליון סיבות. )מאחריות מסויימת שיש לי כלפיהם.

את זו שבוחרת לפרש את המעשים התמימים האלה כאילו הוא מרגיש משהו
מיוחד כלפייך, וזה מבלבל אותך! זה נותן לך תקוות שווא, זה עושה לך פרפרים
בבטן... וזה שחברות שלך צוחקות על זה כל הזמן, ואומרות שיש ביניכם משהו רק עוזר
לבלבול שלך ולחוסר הוודאות...

ברשתוך,אני רוצה לעשות הפסקה קטנה ולפנות לגלשים שקוראים את התשובה:
בנות יקרות, זה קורה תמיד! תמיד תהייה את החניכה הזו, ולפעמים תהיינה שתיים, שמתאהבת במדריך! בדרך
כלל זו גם סתם התאהבות נעורים שחולפת מהר מאוד, ולאתמיד צריך להתרגש ולהתבלבל!
נכון, זה קשה לא להעריך מישהו שתורם לכן, וצוחק איתכן, משקיע ובא – אבל
אל תבלבלו בין הערכה לאהבה!
ולכם מדריכים – שימו לב לזה ותזהרו - דמעה של נערה זה דבר יקר!

עד כאן ההפסקה, בחזרה לתשובתי אליך-
שניה לפני הסוף אני רוצה לשאול אותך שאלה:
את רוצה לדעת אם זה הדדי או שאת רוצה להפסיק לחשוב עליו?
כי שני המשפטים האחרונים שלך סותרים זה את
זה. זה שאלה שאת צריכה לחשוב עם עצמך טוב טוב.
כי לכל אחת יש משמעות משלה.
אם את מפרשת מציאות בצורה מוטעית,והוא לא באמת מרגיש אליך משהו, אז יש מקום לשאלה "איך אני מפסיקה לחשוב על זה".
ואחת הדרכים היא לפרש את המציאות אחרת.
דרך נוספת היא לשמור קצת מרחק, ולא לאפשר מציאויות שיכולות להשתמע לשני פנים.
ואם את אמיתית עם עצמך והכל טהור ואמיתי – אז השאלה "האם זה הדדי?" ´אולי´
במקום... (ואני מדגיש ´אולי´ כי יש עוד כמה דברים מסביב).
אז מה עושים???
כל עוד המציאות לא הוכיחה אחרת, פשוט תפסיקי. תכבי את תוכנת הפירושים. קבלי את המציאות
כמו שהיא. אל תכניסי את הצעדים שלו לשבלונות אהבה. תעשי "סוויץ´" בראש שלך! זו עצתי. כי גם אם זה אמיתי- "לכל זמן ועת". ועכשיו זה לא הזמן, לא שלך
ולא שלו! תעבדי על עצמך! אני יודע שזה קשה, ומתסכל – אבל הי, "אדם
לעמל יולד". זה לא בשמיים. נכון זה קשה ומתיש, אבל ההשתדלות שווה. לעכשיו ולהמשך החיים כשיבואו צרות גדולות יותר ( בעז"ה שלא...)
מישהו חכם אמר "שאם לא תשלוט במעשיך-אזי הם ישלטו בך" אני הייתי מחליף את המילה מעשייך
המילה מחשבותיך. אנחנו הבעלים על הראש שלנו. אם נשלוט במה הולך בתוך
הקופסא, הקופסא תשלוט בנו...

לסיכום: אני חושב שאת נוטה לבלבל את המציאות עם פירושים משלך. הייתי ממליץ להיכנס לפרופורציות, נסי להתעלם מהרגשות האלה ואחרי כמה שבועות אני מאמין שהם כבר ייעלמו מעצמם ולא יופיעו! ואם, ואלי, וזה הדדי, חכי עם זה. יש לכם עוד זמן. את והוא צריכים להתקדם, ולהשקיע מאמצים
בבנית האישיות שלכם. אם זה זה, אז זה נקבע עוד לפני שנוצרתם, וכשיגיע הזמן, הקב"ה יאפשר לכם לבנות משהו יותר אמיתי ובריא.


חזקי ואמצי,

בהצלחה.

אריק.