שאלה
כבוד הרב , שלום !
שלום קוראים לי ש' ואני בת 17.5 אני באה מבית מסורתי עם שורשים חזקים של דת . הדת הייתה חלק גדול ממני עד גיליי ההתבגרות .היום אני מאמינה באמונה שלמה אך לא מקיימת מצוות וגם בקושי את השבת למרות רצוני העז , אך אני נכשלת .
בזמן האחרון או יותר נכון בשנים האחרונות ממש שלוש - ארבע שנים אני סובלת . אני מרגישה את קושי וכאב גם נפשי וגם גופני .
אני לרוב עצבנית , אני נכנסת לדיכאונות , אני לא מבינה מהולך איתי .
אני מגיעה למצבים של עצבות ומחשובות רעות . אני לא יודעת אם זה צירוף מקרים אך השנים הקשות בחיי התחילו מתי שזנחתי את הדת , ושאני חושבת על זה ככול שזנחתי יותר כך הקושי בחיי עלה .
אני מרגישה אבודה ומחפשת סיבות ופתרונות .
אני מרגישה שיצר הרע שוכן בקרבתי , ורוצה להכשיל אותי ולפעמים זה מצליח .
אומרים שמי שעצבני זה אומר שיצר הרע בתוכו או בסביבתו ובכך הוא חוטא בעבודה זרה כשהוא עצבני ומלא זעם . אם המשפט הזה נכון אז אני מרגישה שבמשך 4 שנים ( לא כל יום, תקופות ) אני חטאתי בזה . כל פעם שאני נכנסת לכעס מסוים זה מושך אותי לכמעט חודש של עצבנות דיכאון והמון כעסים .
ובחודש האחרון יש לי רצון עז שלא היה לי כמותו לעשות תשובה , הבעיה שאני לא יודעת מהיכן להתחיל ומפחדת שלא הצליח .
אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי , את הנפש ואת הגוף . אני נבלעת תוך מקום שאני לא רוצה , אני נאבקת כמעט בכל יום עם עצמי ועם השגרה שנפלה עלי .
בבקשה אפ יש לך משו שיכול לעזור לי או לתת לי דחיפה לשינוי אני ישמח לשמוע ולקבל .
בתודה רבה מראש כבוד הרב .
ש'
תשובה
שלום וברכה
את מתארת תחושה עמוקה מאוד של מבוך. של מקום שאת תקועה בו כעת.
אדם מגיע לעתים למצב כזה. לא זה מה שצריך להטריד אותך. מה שכדאי לך לעסוק בו הוא בדרכים לצאת מהמקום הזה.
לו הייתה קיימת דרך אחת בלבד לעשות את זה – הייתי פותח אותה בפנייך, אם הייתי מכיר אותה. אלא שאת מבוגרת דייך כדי לדעת שאין דרך אחת בלבד, ולעתים צריך ללכת בכמה דרכים גם יחד.
שהרי, יכול להיות להיות שהעצבנות והדכאונות הן תופעות שכיחות של גיל ההתבגרות; יכול להיות שאת זקוקה לייעוץ מקצועי שיעזור לך כל כך להוריד את המשא הכבד שאת סוחבת על הכתפיים שלך, ולאפשר לך לחיות חיים הרבה יותר טובים; יכול להיות שהדבר נובע מייסורי מצפון שאת מסתבכת בהם, ועוד ועוד. ואיך אדע ? ואיך תדעי את ?
אז מה עושים ? מתחילים.
את הצעד הראשון עשית כבר. את רוצה.
את הצעד השני צריך לעשות – לחיות עם הפחד. לא לתת לפחד לשתק. הוא אמנם קיים, אולם אי אפשר להניח לו להשתלט על אורח החיים שלנו.
ואז, להתחיל. בצעדים קטנים. בכל יום עוד משהו. וכשנופלים – קמים שוב ומנסים שוב.
וכך את מנסה לגאול את עצמך מהמבוך הזה. באמונה עמוקה שיש ביכולתך; בניסיון להאיר פנים, קודם כל לעצמך, להסתכל על עצמך בעין טובה; לאחר מכן על סביבתך. משעה שאדם מתחיל להתבונן בעין טובה על מה שסובב אותו – נעשה לו יותר טוב בעצמו.
ואם את חשה שזה גדול עלייך, ואת זקוקה לסיוע – אז פונים לסיוע.
ופתאום – הדברים נראים הרבה יותר אפשריים....
האם קבלת כיוון ?
כל טוב, ואשמח לעזור עוד