לשקר לגוי!

שלום
ראשית, על האדם לשאוף להדמות ליוצרו במידותיו. מה הקב"ה מילתו אמת, ודבריו אינם חוזרים ריקם, אף האדם צריך לקנות לעצמו את מידת האמת ולהקפיד שכל דבריו יהיו אמת. זה ענין מידותי של האדם מול עצמו ולא משנה מי הוא העומד מולו: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר (ויקרא יט) "הין צדק"? והלא הין בכלל איפה היה?! אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. אמר אביי: ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב" (בבא מציעא מט ע"א). אדם צריך להיות מהנושאים והנותנים באמונה ולא ממחוסרי האמנה.
שנית, יש להתיחס בצורה ישרה גם לנכרי. ומידה זו של האבות, שהלכו ביושר גם עם נכרים, זיכתה אותם בתואר העליון "ישרים". כך מסביר הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית: "וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפי' עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר הוא קיום הבריאה".
התלמוד הירושלמי מספר כמה סיפורים נפלאים על צדיקי האומה שנהגו לפנים משורת הדין ביחס לנכרים, וגרמו בזה לקידוש ה' גדול מאוד.
ולענין ההלכה, כך מסכם זאת בדרכו הנפלאה האדמו"ר הזקן מחב"ד ב'שולחן ערוך הרב' (חו"מ, הלכות אונאה וגניבת דעת): "סעיף יא. וכל דין אונאה אינו אלא בישראל אבל נכרי הטועה בשיווי המקח או בשיווי המטבע אין צריך להודיעו טעותו שנאמר אל תונו איש את אחיו אחיו ולא נכרי.
אבל אסור להטעותו בין בשיווי מקח בין בחשבון כמו שיתבאר בהלכות גזלה. וכן כל מרמה שבעולם אסורה במקח וממכר אפילו לנכרי כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף על פי שהוא נכרי שהרי זה מטעהו וגונב דעתו אם אינו מודיעו והרי זה כגונב ממנו ממון ואסור מן התורה כמו שיתבאר בהלכות גזלה:
סעיף יב. ואפילו לגנוב דעתו בדבר שלא יגיע לו הפסד להנכרי אסור מדברי סופרים כגון למכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה. ואף לגנוב דעת הבריות בדברים אפילו במלה אחת של שפת חלקות או גניבת דעת או במעשה שמראה שעושה בשבילן ואינו עושה אסור מפני שמחזיקים לו טובה בחנם."
היה ישר!!!
אדם השומר את מוצא פיו ומתיחס אליו ברצינות, זוכה והקב"ה גומל לו מידה כנגד מידה, ומכבד את דבריו ונענה לתפילותיו. "ותגזור אומר ויקם לך ועל כל דרכיך נגה אור".
שלומות ואור
ידידיה