שאלה
קודם כל שלום לך!אני כרגע קוראת ולומדת את הספר הנפלא "נצור לשונך מרע" ואני מגלה עד כמה שזה קשה רציתי לדעת אם לדוגמא בסניף אנחנו עורכים חיקויים על המדריכים וזה ידוע והמדריכים עצמם רואים את החיקויים האם זה אפשרי או שגם זה גובל בלשון הרע?
ושאלה נוספת האם זה נכון גם כאשר אני אומרת לשון הרע על אדם מסויים והוא נמצא באותו שיחה והוא מקשיב (זה לא ממש מעליב אותו)האם גם זה ניתן?
ושאלה נוספת אם אני אומרת לשון ממש רע על אדם שבכל מקרה לא מכירים אותו האם גם זה גובל בלשון הרע?
ואיך ניתן לא לשמוע ללשון הרע אם זה בל כורחה?
תשובה
שלום אודליה,
קודם - יישר כוחך שאת לומדת את הלכות "לשון הרע" ועוד יותר שאת מנסה להוריד את ההלכות למציאות של חייך. אנו נפגשים עם מצבים רבים של לשון הרע לאורך כל החיים - בקהילה, בין חברים, בתקשורת ובסתם דיבורים. טוב להפנים כמה שיותר עמוק את עקרונות ההלכה כדי לעמוד במשמרת לאורך כל החיים.
באופן כללי ישנו איסור מקיף לא לספר דברים על אדם אחר, אלא אם כן יש תועלת חיונית או צורך תיקון אישי. למשל, במסגרות מקצועיות יש מצבים שחייבים לקבל הערכה על אדם כדי לדעת אם הוא מתאים למשרה ולאחריות מסוימת גם אם ההערכה נוגעת לפעמים בתכונות אישיות שלו. גם אז חייבים לדאוג שרק מי שחייב לשמוע את ההערכה ישמע ושההערכה תעסוק רק במה שחיוני לאותה משרה ולא יגלושו לסיפורים לא רלוונטים.
1. אינני חושב שחיקויים מצד עצמם מהווים לשון הרע על אף שיש להתלבט בשאלה. נדמה לי שהבדיקה חייבת להיות אם א. מישהו נפגע (זה לא לשון הרע אלא אונאת דברים), ב. ואם החיקויים מוסיפים תוכן לסניף יחד עם "צחוקים" שגם הם חשובים - ובתנאי שהם במינון נכון, ולא הופכים לעיקר העיסוק בסניף.
2. אם אדם נמצא יחד עם המספר אין דין לשון הרע אבל יש בהחלט חשש של פגיעה אישית, של דיבור שעלול לבייש את פני חברו ואונאת דברים - כולם איסורים חמורים. אפשר לספר על מישהו שנמצא יחד אתך רק אם הכוונה היא שתהיה תועלת בכך בשבילו ובמצב שאפשר להניח שהוא נותן את הסכמתו שאחרים ישמעו את התיקון שאת מבקשת להציע לו.
3. אין הבדל עקרוני בהלכות לשון הרע אם השומע מכיר או לא מכיר את האדם שמספרים עליו - תמיד אסור.
4. קשה באמת לפעמים לא לשמוע לשון הרע. אני מצאתי שהדרך הכי טובה למנוע מצבים כאלו הוא פשוט לומר, "סליחה, אבל הדברים האלו שאתה מספר לא מעניינים אותי ולא חשוב לי לדעת אותם". גם אם את נמצאת ברבים, בין חברים או אפילו במצב של קבוצה שאת לא מכירה את כולם, מצווה גדולה לומר משהו כזה בעדינות ולהפסיק בצורה זו את שטף הדיבור. אם אפשר גם יש לנסות פשוט לשנות את נושא השיחה. אם אין דרך אחרת יש לקום ולצאת. אם בכל זאת המצב הוא כזה שאין כל אפשרות לעשות את אחד הדברים הללו, צריך לנסות להסיט את ההקשבה עד סוף הדברים ולאחר מכן לגשת לאחראי על האירוע ובעדינות למחות על הקטע של לשון הרע.
והעיקר, להרגיל את עצמנו לא לדבר כלל וכלל על אנדים אחרים אלא אם כן יש בזה עניין של תיקון אמיתי.
בעזרת השם תתקדמי בעבודתך.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם