לשון הרע

שלום לך,

סליחה על ההמתנה. ותודה על העידודים, זה מחמם ת'לב!
אני מנצל את השאלה שלך כדי לדבר קצת על הנושא הזה של שמירת הלשון. (התשובות לשאלות שלך נמצאות בהמשך, אבל סבלנות! *) ) כמו שכתבת, דיני לשון הרע מאוד מורכבים, כי אין לנו מושג כמה גדול כוחו של הדיבור וכמה משפט יכול להשפיע באופן שאנחנו לא מתארים לעצמנו בכלל. מספיק שלא שמנו לב לפרט קטן אחד בנסיבות בהן נאמר משהו, כדי שדבר מותר לחלוטין יהפוך לאסור מן התורה, בתוספת חופן איסורים מדרבנן! וצריך לכן לדעת את כל הפרטים של השאלה כדי לענות לה כראוי. כמו כן, ראוי אם כן ללמוד ולשנן את הספרים על הנושא. חוץ מה-ספר "חפץ חיים", יש הרבה ספרים שמסכמים ומסבירים בשפה פשוטה את הדינים האלה. זה לגבי ההלכה.
לגבי מה זה אומר לנו, צריך להקדים שזה איסור מיוחד מאוד, שממש תפס חשיבות בחז"ל, עד כי ייחסו לו הרבה צרות שהיו לישראל ככלל ולכל יהודי בפרט. דוגמה: אף על פי שמן הדין לא עונשים על החטא הזה, כי אין בו מעשה, חז"ל, מהמשנה ועד הפוסקים דרך ראשונים ואחרונים, הסכימו שיותקנו עונשים וחרמים על העוברים על איסור זה. חכמים אסרו גם את "אבק לשון הרע", שאיננו ממש לשון הרע על פניו.
כל זה, בגלל החשיבות הרבה שיש למצוות שבין אדן לחברו, שרואים בהרבה מקומות בחז"ל שהן חמורות ממצוות שבין אדם למקום (!). התורה רוצה שנחיה בסביבה טובה וידידותית. לא מדובר שכולנו נהיה חנונים ולא נדבר בכלל ונהיה כל אחד "ילד טוב ירושלים". רוצים חברה בריאה, בה אפשר לסמוך על השני, שיודעים שהוא רציני.
"חברה", כמו "חבר" זה מלשון "חיבור". לא מדובר באוסף של יחידים שחיים זה לצד זה, אלא בגוף שבו יש קשר בין כל הפרטים שלו. לכן יש השפעה לכל אחד על זולתו, גם אם הוא לא שם לב לזה. דברי הרמב"ם על זה מפורסמים: אדם מושפע מהסביבה בה הוא נתון, ירצה או לא ירצה (הלכות דעות, פרק ו).
אם כל הזמן "עוקצים" זה את זה, גם אם אין איסור בדבר (וגם זה לא תמיד כזה פשוט...), אז לא תמיד יודעים בסוף מי באמת חבר ומי לא. גם לא נוכל להבחין מתי מדברים עליו ברצינות ומתי לא. אפשר להביא ממש המון דוגמאות, אבל כבר תחשבו קצת על זה ותראו שזה די מציאותי.
זה לא סוד, ההרגל מאוד משפיע על ההתנהגות של בני אדם. אם כל הזמן אומרים אחד על השני "י'מפגר!", גם אם זה בצחוק, בסוף נגיד את זה בלי לשים לב, במצב מסוים שהחבר דווקא מקפיד על זה, ויש לו את הסיבות שלו (מצב רוח, בעיה במשפחה וכו'). נכון שאי אפשר תמיד לחקור ולשקול את כל הנתונים, אבל איך אומרים, "שומר נפשו ירחק מזה". זה לא אומר שלא יהיו דחקות ושהאווירה תהיה משעממת! צריך למצוא את האיזון הראוי וכן, לשאוף להיות כמה שיותר נחמדים. אפשר להיות חברים ממש טובים וזורמים וגם קולים בלי להריץ כל הזמן "תארי כבוד" של מפגר, חמור, ושות'. ומי שגם מחפש בנוסף איזושהי עדינות בנפש והליכה בדרכי נועם – לא אני זה שיאמר שזה זר ליהדות. וכאמור, ממש בקלות אפשר לעבור על איסורים ולכן ראוי מאוד להתנהג לפנים משורת הדין.
המשנה במסכת אבות (פרק א,ו) אומרת: "וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות". מה השקר בין שני הדברים? אלא שכש"קונים" חברות, זה בעצם שמתחברים למישהו בזכות שרואים את הטוב שבו. זה מה שמקרב בני אדם. לראות את הדברים הרעים שיש אצל האחרים (ובוודאי לפרסם אותם) רק יכול לגרום ריחוק בינינו לבינם, כי אתה פחות מזדהה איתו (כמובן אם מישהו באמת לא מתנהג כראוי, צריך לדעת לפעול בהתאם).
לכן יש להשתדל כמובן לשמור את דיני לשון הרע, אבל גם במה שמותר, לשאוף לדיבור בכבוד עם החברים. זה משפיע על האישיות שלנו שתהיה יותר עדינה ויותר רגילה לתת כבוד לזולת. אפשר לראות את זה בחוש, זה מיטיב לקשר עם החברים, עם המשפחה, עם המורים – עם כולם!

עכשיו לגבי השאלות הספציפיות אבל לפני זה רק הגדרה בסיסית. לשון הרע הוא דיבור בגנות האדם - לא התנהג יפה, רימה, גנב וכו'. נוסף לכך כל דיבור שיכול לגרום נזק לאדם כלול באיסור לשון הרע. רכילות הוא כל דיבור, לאו דוקא גנות, שגורם למריבות. בעצם עיקר השאלות שלך הם על רכילות ועל לשון הרע מהסוג השני, ולכן בעיקר נתיחס לזה. לספר על מישהו שעשה דברים רעים, אסור באופן יותר גורף וכוללני.

1. לכאורה, אם לא צפוי שום נזק מזה (במידה סבירה, לא להתחיל לחקור), אין כאן לשון הרע. אבל, הייתי מבקש ממך להבהיר קצת את השאלה שלך: למי אתה מספר את העובדה, מהן הנסיבות. כי אם מצד אחד אין שום בעיה לכאורה, זה יכול להיות שונה, למשל לגבי אנשים פחות צעירים, למשל בעבודה. דוגמה: אולי זה שאחד מספר במשרד ש"שמעון" חולה, גם אם החברים יודעים, יגרום לכך שהבוס ישים לב שוואלה זו כבר פעם חמישית בחודש וחצי, ולכן לא נמשיך להעסיק אותו בחברה כי אי אפשר לסמוך עליו!
2. שוב, אם לא צפוי נזק מזה, אין כאן לשון הרע.
3. אם ברור שמסכים, ובאמת (כלומר לא בגלל שהוא לא רוצה לעשות לך בושה בזה שיעיר לך וכדומה), אין כאן לשון הרע. וכמו שהארכנו – "טוב עין הוא יבורך".
4. אם לא מזהים, אין כאן לשון הרע. "וטוב עין הוא יבורך."
5. אם ברור שבסביבה אין לביטוי הזה משמעות של גנאי וברור שהחבר לא מקפיד שיאמרו את זה עליו, אין כאן לשון הרע. אבל סתם דוגמה: אתם בטיול שנתי, ואחד אומר "איזה שרוט המשה הזה! זוכר מה עשה לפני פורים?" ובאמת "מעשה הגבורה" שעשה אז בבית ספר לא היה נוראי באמת, אבל לא היה לרצון המורים כל כך. ושם בטיול, המורה שומע ומתחיל לזכור... אבל גם כאן, לא צריך לחקור, כי אם כן לא נוכל לדבר בכלל... ושוב, "טוב עין הוא יבורך".
6. יש לבדוק היטב שאכן רימו אותך, ואם כן, מותר להזהיר את החבר, בתנאי שלא תוסיף כהוא זה על מה שקרה, שלא ייגרם רע צדדי לבעל החנות, וגם שתעשה זאת מתוך רצון להגן על חברך ללא כל טינה כלפי בעל החנות.
7. אם זה עלול לגרום לו להרגיש לא נעים, צריך רק לבקש מחילה על מה שעשית לו, בלי לפרט מה זה היה. ואם בכלל לא נודע לו שדיברו עליו, עדיף לא לגשת אליו ולבקש רק סליחה מה' בדרך השייכת למצוות שבין אדם למקום: ווידוי, חרטה ועזיבת החטא וקבלה על העתיד.



לשאלה על ברכות ותפילות בזמן שיש צרכים:
אם זה צרכים שאתה יכול להתאפק כשעה פלוס, ואתה לא יכול להתפנות, מותר לברך. לגבי התפילה, כתוב שיש "לבדוק" את נקביו לפניה. כלומר, אפילו אם לא מרגישים משהו. זה חלק מההכנה לתפילה, שראוי שנעשנה לפני שניגשים לדבר עם הבורא...

המון המון בהצלחה, וכמובן, העיקר ללמוד ושוב ללמוד עד שהדברים נכנסים ללב.

יהושע
yehoshuagut@gmail.com