לשון הרע - כל מיני שאלות ובעיות

לשואלת היקרה, שלום!

קודם כל, משמח מאוד לראות שיש בנות שכל כך מקפידות על הלכות לשון הרע, ושמיעת לשון הרע זה מה ש'יושב' עליהן! הלוואי שכולם היו כך! את בודאי שמת לב כבר כמה ההקפדה על זה מעלה את כל האישיות, ומשנה את האדם - הרבה יותר מדברים אחרים. יש כח למצוה הזו לעשות המון דברים טובים באישיות שלנו! בקיצור, אשרייך שאת מקפידה על זה, ורוצה לברר הלאה איך לנהוג. חזקי ואמצי!

אשרייך גם שאת מבינה שלשון הרע זה הלכה, וכשיש שאלה בעניין הזה - צריך לשאול אותה ולברר אותה!
את לא צריכה להתנצל על זה שאת שואלת שאלות, בשביל זה אנחנו כאן! מבחינתי זו זכות לענות, אז תרגישי בנח לשאול גם בעתיד.

עכשיו לעצם השאלות. מהשאלה שלך התרשמתי שאת מכירה את ההלכות, ולגמרי 'בענינים', אז אוכל לכתוב בקיצור. שאלת שתי שאלות:
א. מה לעשות כאשר חברה, מורה או אמא מספרת לך משהו אסור? הרי את נכשלת בשמיעת לשון הרע, ובודאי לא נעים להעיר לה על כך!
ב. מה לעשות במקרים שחושדים בך שעשית משהו לא בסדר, ואם תגידי שזה לא את - ידעו מיד מי עשה את זה.

נתחיל מהשאלה הראשונה.
קודם כל, בניגוד למה ששמעת, שמיעה קלה מדיבור, ואין כאן המקום להאריך בהוכחה של זה. בכל אופן, ודאי שגם לכתחילה יש להמנע משמיעה

אז מה עושים אם נקלעים למצב כזה, שמישהי מספרת באוזנייך לשון הרע?
1. לנסות להוכיח את המספר על זה שהוא מספר לשון הרע. אם אי אפשר, או שתוכחה כזו רק תגרום לו להוסיף -
2. להפנות את השיחה לנושא אחר, בכדי למנוע את הלשון הרע. אם זה לא עוזר -
3. ללכת משם, או לשים אצבעות באוזניים. אם זה לא שייך -
4. לשמוע, אבל להקפיד על שלושה דברים: לא להאמין, לא להנות מהשמיעה הזו, ולא לשדר הסכמה (ורצוי אפילו לשדר חוסר נעימות מהדברים).
עד כאן דברי החפץ חיים. איך אפשר לישם אותם במקרה שלנו?

להוכיח אמא או מורה - לא פשוט. הגמרא אמנם אומרת שאם בן רואה את אביו עובר עבירה, הוא צריך להוכיח אותו בלשון מכובדת, אבל זה קשה, וקשה לי להאמין שאת רואה את זה כאופציה ממשית. במקום זה, הייתי מציע באופן כללי, להגביר את המודעות למצוה הזו, למשל אם תבקשי מהמורה ללמד בתחילת היום שתי הלכות שקשורות לזה, או שתתלי 'פינת החפץ חיים' בכיתה. לא צריך להתבייש! יש אפילו מעליות שתלו בהם צילומים מהספר חפץ חיים, על מנת שגם את הזמן הזה ינצלו לדברים טובים. בכל מקרה כולם כבר יודעים שאת 'בעניין' ומקפידה על לשון הרע, ולא תהיה לך פדיחה. בטח תמצאי דברים נוספים ויותר מתאימים למצב שלך שניתן לעשות בעניין. כך תפתרי את הבעיה הכי יסודית בנושא של לשון הרע. הרי כל החברות שלך צדיקות, לא? אז למה הן מספרות לשון הרע? בגלל שני דברים: יש לנו יצר לדבר, ויש לנו חוסר ידע בשאלה מה נקרא לשון הרע. ככל שידעו יותר בבירור שדיבור מסוים אסור - כך יקל עליהן יותר להמנע מלומר אותו! המטרה שלנו היא לא רק שלא נשמע לשון הרע, אלא שאף אחת לא תדבר לשון הרע!

אם נחזור לחפץ חיים: גם שאר האפשרויות, להפנות את השיחה לנושא אחר, ללכת משם, לשים אצבעות באוזניים -
לא כל כך מעשיות. אולי לפעמים אפשר לצאת בהפגנתיות, או להזכר בנושא מאד מענין, אבל הרבה מאד פעמים זה מסובך מדי ובולט מדי. לכן - אם תמצאי דרך יצירתית לעשות את אחד מהדברים שראינו בלי לפגוע או להראות מוזרה - הכי טוב. אם לא - נאלץ להסתפק באפשרות האחרונה
כלומר לא להאמין, לא להנות, ולא לשדר הסכמה.
לא להאמין זה די מסובך... החפץ חיים נתן כמה 'טריקים' איך להצליח בזה - תסתכלי בספר שמירת הלשון, שער הזכירה פרק י''ב. את יכולה אפילו 'להתאמן' בזה בשעות הפנאי, כלומר לקחת איזה משפט ששמעת ממישהי, ולחשוב 'איזה פרט יכול להיות שהשמיטו מזה, ששינה את כל התמונה'? או לקחת מעשה שקרה, וכל פעם להשמיט ממנו פרט אחד, ולראות איך זה משנה לגמרי את הרושם הכללי שלו.
לא להנות זה קצת יותר קל, פשוט לעצור את עצמנו ולא להנות באותו רגע מהדיבורים הללו. זה אפשרי!
התנאי השלישי הוא הכי קל, והכי אפקטיבי: לא לשדר הסכמה. אצל נשים זה עוד יותר קל, כי הן רגישות מאוד לשדר הלא מילולי, וברגע שאת משדרת קצת חוסר נוחות או התנגדות - היא תקלוט את זה מיד (את לא חייבת להגיד 'די לי בחסרונות...'). יש לקוות שבטווח הארוך זה גם ישפיע, וכשיראו שכך את נוהגת - פשוט יפסיקו לספר לך דברי גנות על חברות. כבר עכשיו הבנות זהירות איתך בדבר הזה, ובע''ה הן תזהרנה עוד יותר.

במקרה שזיהית מראש שתהיה לך או לאחרים תועלת, אפשר לשמוע, אבל אז - תשתדלי שגם היא תספר לך את זה בשביל התועלת, אחרת היא עוברת עבירה ואת מסייעת לה בכך. את יכולה למשל לומר לה: אה, את מספרת לי את זה בשביל שאני אזהר... או לומר לה: טוב שאת אומרת לי, כך אני אדע לא לקנות שם (אם זאת חנות שמרמה וכדו').

נעבור לשאלה השניה: שאלת מה לעשות במקרים שחושדים בך שעשית משהו לא בסדר, ואם תגידי שזה לא את - ידעו מיד מי עשה את זה.החפץ חיים התייחס לזה וננסה לישם את זה בעניננו.
בחלק מהמקרים שכתבת יתכן שמדובר בלשון הרע לתועלת, וזה תלוי בתנאים שהחפץ חיים כותב.(למשל בחברה שהעתיקה, אמנם בזה צריך לחשוב הרבה לפני שמספרים למורה, מכמה סיבות שלא אפרט כרגע. הכי טוב זה למנוע מראש את האפשרות שיעתיקו ממך).

בחלק מהמקרים, אין תועלת, (למשל בצלחת שנשברה, מה זה משנה מי שבר? וגם אם נדע, קשה לי לראות תועלת שתבוא מזה. אם אכן יש - תתקני אותי). ולכן אין שום היתר לומר מי עשה. האם מותר לומר אני לא עשיתי? כאן תצטרכי לבדוק בכמה אנשים חושדים, ואם זה רק בך ובעוד אחת - תצטרכי לבדוק האם אכן נעשה מעשה אסור. לפי זה, כאשר נשברה צלחת - לא נעשה מעשה אסור, כי זה קרה בטעות, ולכן אסור לך לומר אני לא שברתי, אם יבינו מכך שאחיך שבר.
חיטוט בחפצים של מישהו אחר זה בודאי לא טוב ולא יפה, אבל לא ברור לי אם יש בזה ממש 'איסור' בכדי שיהיה לך מותר להשתמט ולומר שלא את עשית את זה, אם אחותך תבין מזה שאח שלך חיטט. את יודעת איך נוהגים בהלכות לשון הרע כשיש ספקות? לפי הכלל ספק דאוריתא - לחומרא.

לפני סיום, אמליץ לך על ספר שנקרא 'הלכות לשון הרע ורכילות - על פי הספר חפץ חיים' (של הרב י''מ שיין והרב קראהן). זה הקיצור הכי טוב שראיתי, והוא מדויק ובהיר. איתו תוכלי לחזור על ההלכות שוב ושוב, ותוך זמן לא רב תשלטי בהן. גם קל מאוד לחפש בו כשיש שאלה מעשית (גם אני נעזרתי בו עכשיו). הוא מחולק לשלושים על מנת לגמור אותו כל חודש, אבל נראה לי שזה קצת הרבה מידי לכל יום (אולי לך הקצב הזה כן מתאים).

לסיכום:
ללמוד הלכות לשון הרע! כך נדע בצורה מדויקת מה מותר ומה אסור, וכך גם יקל עלינו לעמוד בנסיון כזה.
להפיץ את ההלכות הללו. אני בטוח שתמצאי דרך מתאימה!
להתפלל שנצליח, ושכולם יצליחו להתקדם בזה!

ושוב, חזקי ואמצי! אשרייך שאת בחבורה של החפץ חיים!
כל טוב, אלעזר