שאלה
שלומות ואור
אני מתבסס על הכלל שאמר הרב פעם שמה שמותר לומר - חובה לומר או 'חובת הציבור לדעת'
שאלתי האם הכלל של 'ודאי עשה תשובה' תופס ללשון הרע לתועלת?
אסביר מאיפה אני מגיע
היום פורסם שהרב ליאור פסל בחינה של הרב דוד לאו בהעתקה. בין אם קרה או לא, הרב ליאור חושב שכן.
ניסיתי להבין האם היתה עליו חובה לפרסם זאת לגוף הבוחר לרה"ר (בהנחה שזה מידע רלוונטי)
בהקלטה אומר הרב ליאור 'אולי הוא עשה תשובה'- יישום הכלל של רב שחטא ביום... מצוין.
האם ה'שמא עשה תשובה' ואפילו ה'ודאי' תופסים רק כדי שלא אחשוב עליו כחוטא או שיצא מדין 'רשע' אבל עדיין למיחש בעי ומילא צריך לחשוש ולומר לשה"ר לתועלת
או אפשרות שניה שנחשב צדיק והכל נמחק שודאי עשה תשובה?
או שיש עוד משתנה שלא עליתי עליו?
כמובן שאיני שואל על הרב ליאור אלא ללמוד מהמקרה הזה הלכה
רועי
תשובה
שלום וברכה
איני מתכוון לעסוק במקרה הנמצא בשאלה שלך, אלא רק בנושא העקרוני.
יש בלבול די גדול בנושא התשובה, כאשר מדובר על תפקידים ציבוריים.
הכלל של "ודאי עשה תשובה" הוא כלל הנוגע להערכת הדמות. אנחנו מניחים כי תלמיד חכם עשה תשובה, ועל כן אנו חייבים להתייחס אליו בתור בעל תשובה, גם אם ראינו שחטא, אלא אם כן יש לנו סיבות לחשוב שהוא ממשיך באותו כיוון.
אולם שאלה אחרת היא שאלת תיקון הפגיעה שפגע. כאן – ההנחה שעשה תשובה אינה מעלה ואינה מורידה, עד שיתקן את מה שקלקל בו.
במקרה דנן, אם אכן היה פסול בבחינות של רב זה או אחר – זה לא לשון הרע לתועלת. זו חובה על הבוחן לדווח על כך, ואין לזה שום קשר לשאלה האם הוא עשה תשובה או לא.
לכן, מה שכתבת הוא נכון במינוחים אחרים: "ה´שמא עשה תשובה´ ואפילו ה´ודאי´ תופסים רק כדי שלא אחשוב עליו כחוטא או שיצא מדין ´רשע´ אבל עדיין למיחש בעי ומילא צריך לדווח על פגמים".
אדגיש שוב, הנושא בו אני דן אינו הרב לאו הי"ו, אלא נושא אחר לגמרי, והוא השאלה האם ההערכה כי תלמיד חכם עשה תשובה נוגעת גם לתיקון הדברים שהוא חטא בהם.
כל טוב