שאלה
שלום.
לרב, שהוא גם מרא דאתרא, מקום מושב קבוע בבית הכנסת, אך הוא לא מתפלל תמיד איתנו (כי הא גם ראש כולל)
תלמידי חכמים, צעירים יותר או צעירים פחות, הנותנים שיעורים בין מנחה למעריב, נוהגים לשבת על מקומו בראש השולחן בזמן שהם מלמדים את השיעור.
כ"כ, תלמיד חכם צעיר, שהחל לבוא באופן קבוע לבית הכנסת שלנו, החל לשבת על מקומו של הרב באופן קבוע ואפילו מצפה שימתינו לו עד סיום תפילת עמידה בלחש.
דומני שיש בכך יותר מאשר רק פגם אסתטי.
מה דעת ההלכה בעניין זה?
האם יואיל נא גם לציין מקורות - ואנצל את תשובתו גם לזמן של לימוד תורה.
בכבוד רב
תשובה
בס"ד
הדבר הזה חצוף מאוד כיון שאין לאף אחד רשות לשבת על מקומו של הרב – אפילו שהיושב הוא מלמד שיעורים.
ראה מה שכתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמב
"ולא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור דבריו וחייב לעמוד מפניו ולא יסתור דבריו וחייב לעמוד מפניו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו שלא יראה קומתו ואחר כך ישב ואפילו היה רכוב צריך לעמוד מפניו דחשיב כמהלך"
ואולי צריך לומר לזכותו שהוא לא יודע שזה מקום מושב הרב. אבל אם הוא יודע ויושב שם – ספק אם הוא יכול כלל ללמד שיעור תורה כלשהוא. הגמרא אומרת ש"כבוד תורה" יותר חשוב מלימוד תורה. ותלמידי חכמים שלא נוהגים כבוד זה בזה עלולים להביא הרבה חילול ה' בעם ישראל.
ראה מה שכתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמב
"וכל תלמיד שמזלזל דבר מכל כבוד רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל:
והוא רחום יכפר עוון