שאלה
שלום אני נערה בת 16 בגיל ההתבגרות כמו כל נערה בגיל הזה..
אני מדירכה בבני עקיבא..ההורים שלי לא יודעים מה זה ולא מבינים את הזמן וההשקעה שצריך להשקיע בהדרכה זו... היה לי מקרה יום שישי הזה..שהיה לי ישב"צ(ישיבת צוות) עד מאוחר ואז התקשרתי לחניכות להודיע על פעולה... אבל עזרתי כמה שאני יכולה...ואז אמא שלי מתחילה להתעצבן עלי שאני אדישה! ושאכפת לי רק מאחרים! ולא מההורים שלה1ושאני מזלזלת! ואת כל זה היא אמרה הפראיות מטורפת! וצעקה! ואחרי כלללל הצעקות היא אומרת לי "אל תעני" עכשיו למען ד'!! איך אני יכולה לא לענות?!?!??!?! איך!??!?! מה אין לי לב?! אין לי רגשות?! איך תסביר לי איך?! בנאדם יכול לספוג את כלל הדברים האלו בלי לומר לכום.. וכן אני מכירה את הסיפור על הילד והאמא שהיא התנגה אליו ממש לא יפה ליד חברים שלו...אני מכירה! אבל זה קשה! זה אפילו מגיע למצב שזה גם ממש לא פייר!אני לא מסוגלת!קשה לי!זה לא הגיוני! זה לא ריאלי! ומה שיותר כואב זה שאין לה הבנה..היא יודעת להקיב רק לעצמה ,רק לעצמה וזה הורג אותי! אולי אם היינו מדברות משוחחות..פותחות תלב אחת לשניה ..היה יותר טוב..אבל לא! לא אכפת לה! זה הגיע לרמה שהמורה שלי מבינה אותי יותר טוב... וזה לא שאנחנו לא משפחה חמה דואגת ואוהבת אנחנו כן! אנחנו אפשר לומר הכי כאלו! והיא , היא סתם מתעצבנת וכועסת ....ולא מנסה להבין.. וזה הורג אותי.. אני חייבת עזר חייבת...
תשובה
אין הורה מושלם כולנו בני אדם. אין ספק שאימא שלך לא התנהגה כראויי אך את חייבת בכבודה. לענ"ד עלייך למצוא הזדמנות נאותה שאימך רגועה ובמצב רוח טוב כדי שתוכלו לשוחח ולהקשיב אחת לשניה. אוליי אימא שלך במתח בגלל משהו שאת לא יודעת, ולכן היא הוציאה את זה עלייך ולא רצתה לשמוע? כשנמצאים במתח לא מסוגלים לפעול באופן הגיוני ומתחשב.
בהצלחה!!