שאלה
שלום וברכה!
אשמח אם תפרסמו משהו שכתבתי לעילוי נשמת הסבים שלי. ת.נ.צ.ב.ה.
אשמח גם לקבל ביקורות וכו'.
בס"ד
כל אדם באשר הוא עובר תקופות לא קלות במהלך חייו.
ישנם אנשים עם בעיות בפרנסה,ישנם כאלו שבעייתם היא בזיווג,חינוך ילדים,מחלות ל"ע וכדו'.
ומה לעשות שנבראנו בני אדם ולא מלאכים ורובנו ברגעים כאלו,של משבר ויאוש נוהגים ל'שכוח' מהבורא ואף להטיל עליו אשמה. כלומר-"כל מה שאני עושה למענך אלוקים- תפילות,לימוד תורה,צדקה וכו',וזה מה שמגיע לי?זה הגמול על המצוות וההקפדה על ההלכות?!"
"כל התפילות,התהילים,הבכיות ואתה לא שומע אותי?!,לא שולח לי זיווג?רפואה?פרנסה?!"
ברגעים כאלו אנחנו מרגישים ריקנות אדירה,ובעצם שוכחים את הדבר החשוב ביותר-ההבחנה באמת.
ומהי האמת? האמונה והביטחון שכל מה שמגיע מהבורא יתברך זה לטובה. ואת זה לא אמר פרופסור בבר אילן,את זה אמר גאון קדוש רבי שמעון בר יוחאי,שכן בזוהר הקדוש כתוב-"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד"-כל מה שמגיע מהרחמן,הוא לטובה.
כלומר אם נסתכל ישירות בפני הדברים,אם נדע שצמד המילים "הכל לטובה" איננו עוד קלישאה אלא צמד מילים נכון קדוש ואמיתי,אז למרות הבעיות שקיימות אצל כל אחד מאיתנו,נזכה לשמוח יותר ולהודות לקב"ה על הרעה כמו על הטובה,ואז ממילא נזכה לישועה.
אמנם, לפנות לאדם שיש צער בליבו מסיבה כזו או אחרת ולומר לו "הכל לטובה" זה דבר שלרוב לא תמיד עוזר.
כולנו,כל אחד מאיתנו מרגיש לעיתים עליות וירידות בכל הקשור לדת. תפילה,אמונה,השגחה פרטית,מצוות וכו'.
כולנו לעיתים מרגישים כי הקב"ה חלילה שכח אותנו,והוא לא שומע את התפילות,הזעקות והדמעות שלנו,ובכך מתוך ייאוש אנחנו מאבדים את התקווה,ואת האמונה ש'יהיה בסדר'.
ברגעים כאלו אנחנו כ"כ כאובים משום שמצד אחד יש לנו את ה'צרה' שלנו(קשיים בזיווג,פרנסה,וכדו') ומצד שני אנחנו מרגישים שאמונתנו מתרופפת ואז אנחנו גם מייסרים את מצפוננו על זה.
אבל רגע..בואו באמת ננסה להבחין באמת: וכי האם ייתכן שאבינו שבשמיים ירצה ברעתנו?!
לא,לא ייתכן.
הקב"ה רוצה את טובתו של כל אחד מאיתנו,והוא דואג לכך בהשגחה פרטית מדויקת ומושלמת.
אז נכון שלפעמים בחור או בחורה מסתכלים סביבם ורואים כי כל חבריהם נשואים בביתם ורק הם עדיין שוברים ת'ראש בחיפושים,ונכון שאדם שתמיד השתדל לקיים מצוות פתאום פוטר מעבודתו,והחבר שלו זה שהדת היא לא מרכז החי
תשובה
יישר כח.
צוות המשיבים של ישיבת פתח תקווה.