שאלה
בס"ד
אני יוצאת עם בחור, כבר 7 חודשים. (זה אמנם נשמע הרבה אבל הוא חייל- אז אנחנו נפגשים פעמיים- שלוש בחודש).
כשהכרתי אותו (דרך חברה משותפת)- ידעתי שיש לו לבטים בנושא הדת והיהדות ושהוא לא סגור על עצמו- אבל המשכתי לצאת איתו כי יש לו נשמה גדולה ובאמת התחברנו מעולה.
הבחור גדל במשפחה חרדית והחינוך שקיבל היה שלא שואלים בבית שאלות על הדת- אלא פשוט אסור/מותר. עם הזמן הוא למד שזו לא הדרך שהוא רוצה לעצמו- ובחטיבה עבר מחינוך חרדי לישיבה דתית לאומית, הוא פרח שם מבחינה רוחנית וממש אהב את הרב שלו ואתה המקום. ואז הוא התגייס לצבא, ושם לאט לאט הוא ירד והתדרדר מבחינה דתית.
הכרתי אותו כשהוא היה כבר בצבא- אבל עדיין קיים מצוות והכל.
בשבוע שעבר יצאנו לטייל בפארק, ישבנו ודיברנו והוא אמר לי שהוא כבר הרבה זמן מרגיש שהוא צבוע איתי ושהוא בכלל לא דתי כבר ושאין לו שום אהבה לדת, ושהוא בקושי מתפלל ובקושי מקיים מצוות כבר- והוא פחד לספר לי כי הוא יודע שאני לא ארצה להיות איתו יותר אם הוא לא יהיה דתי.
אמרתי לו כבר בעבר- שהוא צריך לבחור לו דרך בחיים ושאני נמצאת כדי לחזק אותו וכדי לתמוך בו, אבל כשהוא בצבא- והיציאות שלו ממש גרועות כי הוא לוחם- אז אין לי שום דרך לעזור לו- ושם הוא רק הולך ומתדרדר...
בסוף השבוע אמרתי לו שאני רוצה הפסקה קצרה כדי לחשוב עם עצמי מה לעשות.
אני לא יודעת אם להישאר איתו או לעזוב...
הרי כל עוד הוא בצבא- אין לו תמיכה יומיומית שתחזק אותו, ויש לו עוד זמן לשירות, אז מי יודע מה יהיה איתו בהמשך? והוא טוען שהוא כבר לא מרגיש כלום ונהיה אפאתי כלפי הכל וכבר לא איכפת לו אם להתפלל או לא. זה מפריע לו אבל הוא לא עושה שום דבר כדי לשנות את זה.
כשאמרתי לו שאני רוצה לעשות הפסקה כדי לחשוב הוא אמר שהוא ישתדל, וילמד- בשבילי.
אני לא רוצה שהוא יעשה דברים בשבילי, אני לא יכולה לכפות עליו להאמין במשהו שהוא סולד ממנו.
הוא גם אמר שהוא יכול להבטיח לי שינסה אבל הוא לא יכול להבטיח לי שהוא יהיה דתי בסופו של דבר. ולכן הוא מלכתחילה פתח את הנושא והתוודה לפני ברגשות שלו.
אני לא יודעת מה לעשות.
להישאר? זה לקחת סיכון שבסוף אולי הוא יבחר להיות חילוני...
לעזוב? אבל יש ביננו חיבור כל כך טוב, ואפילו דיברנו על עתיד משותף..
אני מתנצלת על החוסר סדר בדברים, אני כבר מבולבלת לגמרי...
אשמח לקבל ייעו
תשובה
שלום וברכה
אני כמובן נזהר מאוד מלומר לך מה לעשות. אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, וגם אם הייתי מכיר לא היה בכוחי ליטול אחריות על ההחלטות שאת צריכה לקבל.
הדבר מאוד תלוי בהערכה שלך לגבי מה שעובר עליו.
אם את מעריכה כי הוא אכן מנותק לחלוטין מהיותו אדם מאמין, ולמעשה הוא במסלול נפילה ללא רצון לקום מחדש – עם כל הכאב הגדול יהיה לך נכון יותר להיפרד ממנו. הדבר נובע מהעובדה שאין אנו רוצים לבחור בין שתי האהבות שלנו – לבני אדם ולריבונו של עולם – אלא למזג את שתיהן, ואם את תמשיכי איתו במצב הזה תצטרכי לבחור בין שתי אהבות.
אם את מעריכה כי זה תוצאה של השרות הצבאי, זה מצב זמני, זה קשור ביציאות הרעות הבייתה וכדו' – האופק עוד פתוח.
על כן, את צריכה לקרוא את הדברים בעיניים שלך, ביושר ובנאמנות ובלי לרמות את עצמך לגבי המצב. נראה כי אם תתבונני בדרך זו יהיה לך קל יותר לקבל החלטות.
כל טוב ובהצלחה גדולה