לעבוד את ה' בדרך שלי

שלום רב

א. קודם כל, לא ניתן ללמוד הלכה מסיפור. בכל אופן, גם לפי הסיפור הילד עשה זאת רק בגלל חוסר הידיעה שלו איך עובדים את ה', ורק באופן זה הילד הרגיש שהוא יכול לתקשר עם ה' (דרך אגב, אני מכיר גרסה אחרת לסיפור, שהילד צועק "קוקוריקו" בתפילה, ואז נפתרת הבעיה שבשאלתך). מוסר ההשכל של הסיפור הוא שגם אדם שהוא שוגג יכול לפתוח שערי רחמים בגלל היותו עובד מתוך כל נימי נפשו, ואם היה יודע ודאי לא היה מחלל את קודשו של החג.

ודאי שעבודת ה' באופן גדול יותר, ע"י ידיעת הדרישות שהקב"ה רוצה מאיתנו, היא חזקה הרבה יותר ומקרבת אליו יותר. המאמץ מול השחיקה שההלכה יכולה לגרום מביא אותנו למקומות גבוהים יותר. "קדשנו במצוותיך".

בכל אופן, עשיית דבר כי כך אני מרגיש שאני עובד ה' יותר טוב, תוך רמיסה של דבר ה' באמת, היא עשיית שקר עם עצמי. אם זה מה שה' רצה ממני, והוא כתב אותו בתורה או ע"י חז"ל וחכמי כל הדורות - מי אני שאפקפק בגלל שאני חושב אחרת?

ב. גם אם לא ניתן לכפות להתפלל, בכל אופן כשאת מחליטה באיזה בית ספר ללמוד, את לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחך אלא לנהוג לפי "חוקי" המקום. לכן זכותה של המנהלת לדרוש מכל מי שלומד אצלה במוסד הלימודי להיות בכיתה בשעת התפילה. מה בפועל את עושה בזמן שמאפשר לך עמידה אישית מול הקב"ה תלוי רק בך.
בכל אופן, לפי רוב הדעות יש חובה על תפילה אחת ביום לנשים.

גם אמך יכולה לבקש ממך להגיע לבית הכנסת. את מחוייבת לכבד אותה, ולכן יש לשמוע לדבריה.

ג. חג ההודיה הוא חג צפון-אמריקאי, הקשור להתיישבותם במקום.

אריאל
(המשיב אינו רב)