למצוא את עצמך

למדריכה היקרה שלום וחג שמח,

קודם כל שכוייח גדול על ההשקעה והאכפתיות, זה לא מובן מאליו שמדריכים משקיעים כל כך בחניכים שלהם, ואני מאחל לך שתמשיכי בכך.

בנוגע לשאלה שלך אני מעתיק לך קטע מתשובה שעניתי פעם ובסופו אעיר מספר הערות.

האדם מתחיל את חייו בתור תינוק, מגיל קטן הוא עושה מה שההורים שלו אומרים לו לעשות. אם הם אנשים ששומרים על תורה ומצוות גם הוא ישמור, אם הם הולכים לטייל בשבת הוא ילך איתם, אם הם הולכים לאכול ביחד פעם בשבוע גם הוא יעשה זאת וכו´ וכו´. בקיצור בתחילת חייו של האדם ההורים הם אלו שמעצבים את אישיותו. הוא לא שואל שאלות אלא פשוט עושה. בעיני ההורים זהו שלב נהדר בחיי הילד מכיוון שהוא עושה בדיוק כל מה שהם מצפים ממנו ומבקשים ממנו. פתאום באיזור גילאי אחת עשרה, שתים עשרה והלאה נכנס יצר התמרדות באדם. אם עד עכשיו היו אומרים לו והוא היה עושה בלי לשאול שאלות, עכשיו הוא מתחיל לשאול, למה לעשות ? אולי לא עכשיו ? הוא מתחיל לבחון את כל תפיסת עולמו מחדש. כמה פעמים אנו שומעים הורים שאומרים, "הוא היה כל כך ממושמע כשהיה ילד קטן הוא כל כך אהב אותנו ועשה כל מה שאנו רוצים והיום אי אפשר כמעט למצוא אותו בבית כל היום הוא עם החברים", הוא לא מתייעץ איתנו ולא מדבר איתנו על כל דבר כמו שהיה רגיל לעשות, הוא כבר לא כל כך אוהב ללכת איתנו לבלות והוא מעדיף לעשות זאת עם החברים שלו (הדברים נכתבו בלשון זכר אבל כמובן שהם גם נכונים גם לבנות), לכאורה יש כאן מעין נסיגה בהתקדמות של האדם (הרבה פעמים גם יכולה גם להופיע ירידה רצינית בלימודים בגילאים הצעירים, הילד הלך לבית ספר ולמד למבחנים ועכשיו לא תמיד זה מעניין הוא לפעמים גם "מבריז" משיעורים) אבל למי שמתבונן בצורה עמוקה הדברים נראים אחרת.
עד עכשיו האדם לא בנה שום דבר משל עצמו הוא רק עשה מה שאומרים לו, אבל עכשיו פתאום נכנס לו "קצת שכל בראש" הוא מתחיל לשאול שאלות ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. הוא מוכן לעשות כל מיני מעשים אבל רק בתנאי שהוא מבין, אם עד עכשיו הוא קיים מצוות ולא שאל שאלות היום הוא רוצה להבין למה לקיים ואם לא תסבירו לי אז אני לא אקיים. הוא שואל ושואל ושואל, כי הוא באמת רוצה לבחון את תפיסת העולם שלו הוא לא רוצה להאמין בתפיסת עולם שאמרו לו שהיא נכונה הוא רוצה באמת להאמין באותה תפיסת עולם. ולכן שאלות צצות ועולות בגילאים הללו ובכמויות מאוד גדולות. וכאן נשאלת השאלה כיצד להתמודד עם השאלות, ישנם אנשים ששואלים שאלות אבל לא מוכנים להשקיע זמן במציאת תשובות הם מסתפקים בלשאול את השאלות, וישנם אנשים שהתבגרו קצת יותר שהבינו שלשאול שאלות זה קל (תחשבי כמה זמן לקח לך לשאול את השאלות שהעלת וכמה דיו צריך לשפוך על מנת להתחיל לענות עליהם) אבל לענות עליהם זה כבר מתחיל להיות קשה. שאלה אפשר לשאול בשנייה אבל תשובה אפשר לענות רק במאמץ של זמן רב, מחפשים תשובה ופתאום מגלים שהיא לא כל כך מדוייקת ועוד פעם מחפשים ועוד פעם מוצאים וכך הלאה וכך הלאה.
וכך גם לגבייך את שואלת שאלות רבות וזה מצויין אבל את צריכה להבין שאי אפשר לענות עליהם בשנייה. שהרי אם נענה עליהם בשנייה, גם תפיסת העולם שלך תיראה כאילו נבנתה בשנייה. אם בן אדם רוצה לבנות תפיסת עולם הוא צריך להשקיע בה הרבה זמן ומאמץ, אל תצפי שזה ייקח יום או יומיים תלכי עם השאלות שלך עד הסוף אבל גם תחפשי את התשובות באמת.
אני לא יודע אם את יודעת אבל כמו שביהדות יש ספרי הלכה שעוסקים בתשובות לשאלות הלכתיות איך לשמור שבת כשרות דיבור לשון הרע אהבת החבר וכו´ ישנו גם מקצוע שלם שעוסק באמונה. שם תוכלי למצוא שאלות כמו שלך ותשובות עליהם אבל רק אם תהיי מוכנה להשקיע קצת ולקרוא אם את באמת רוצה לבנות את עצמך זה לא יהיה ברגע, אפשר לעשות זאת דרך ספרים (אולי גם דרך תשובות באתר שלנו) והכי חשוב למצוא משהי או מישהו שמבין בעניינים הללו והשקיע זמן רב לברר את ענייני האמונה ולשאול אותו.

ועכשיו לשאלה לשלך,

הדבר הראשון לדעתי שצריך להגיד ולהדגיש הוא שזהו תהליך נורמלי וטבעי. לא צריך להכנס ללחץ, בגיל הזה אנחנו מתחילים לברר לעומק מהם הדברים שאנו מאמינים בהם וכיצד עלינו לנהל את חיינו, אין בכך כל רע, ההיפך זהו תהליך מבורך וטוב, גם אם הוא קשה ודורש מאיתנו הרבה דברים.

הקב"ה משגיח עלינו, ואוהב אותנו. והוא לא מעמיד אותנו במצבים שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם. אנחנו לא תמיד יודעים להתמודד עם כל מצב בחיים ולפעמים אנחנו גם טועים, זה לא נורא, מטעויות לומדים ומתקדמים. אין בן אדם שלט טועה הבחירה האנושית היא האם ללמוד מטעויות או לא, אבל אין אפשרות לחיות בלי לטעות. כמובן ככל שאדם לומד יותר ומעמיק יותר הוא יודע להתבונן על מצבים לעומק ויכולת ההתמודדות שלו היא גבוהה יותר.

בנוגע למה לעשות עם הבנות יש לי שתי המלצות. הראשונה, היא לעשות איתם הרבה דיונים על הרבה נושאים. כאשר המטרה של הדיון היא עצם הדיון. לתת לגטימציה לכל דיעה שמובעת, כל אחת יכולה להגיד מה שהיא רוצה בתנאי שהיא עומדת מאחורי מה שהיא אומרת. לא צריך לסגור דיונים ולסתום אותם אלא לפתוח אותם. לדוגמא במערכי פעולות לפעמים כתוב כך: "נערוך דיון בנושא מסויים ובסופו החניך יבין ש...". זה לא דיון. דיון זה מקום בו מאפשרים לכל אחד להגיד מה דעתו וגם את/ה בתור משתתפ/ת בדיון יכולים לשנות את דעתך. דיון מונחה בו יש מטרה להוביל את החניכים למקום מסויים לא מאפשר לתת להכל אחד באמת להגיד את דעתו ולתת לה מקום של כבוד. מה שחשוב הרבה פעמים זה עצם הדיון ולא התוצאות. יותר חשוב שכל אחת אמרה את דעתה והקשיבה לדיעה של חברה מאשר שהבנות ישמעו איזה תורה מסיני מפי המדריכה או מישהי אחרת (אגב אפשר להשתמש בהרבה שאלות שנשאלו באינטרנט כמצע טוב לדיונים).

בנוסף כדאי מאוד ללמוד עם הבנות בקבוצות קטנות אמונה או חסידות. תעבדי עם הבנות שרוצות יותר להעמיק, באפן אישי, לא תמיד כולם מתענינות באותם נושאים ולא כולם שואלות את אותם שאלות. ולכן כדאי ליצור קבוצות קטנות יותר. יתרון נוסף לקבוצות כאלו הוא שהבנות מגיעות בגלל שהן רוצות ולא כחלק ממסגרת מה שפותח יותר את היכולת לקבל.

בהצלחה ויישר כח על האכפתיות והרצון,
עמיחי
nuritbi@biu.013.net.il