שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה שקצת קשה לי לנסח אותה, אך בזמן האחרון יוצא לי להרהר בה קמעה..
אנו, היהודים, טוענים שארץ ישראל שייכת לנו, בלבד! אנו נלחמים עליה בגופנו וכו'.
אך, אם נלך קצת אחורה, לתקופת התנ"ך (אני רוצה להדגיש שאיני יודעת אם דבריי מדוייקים ואשמח שהרב ידייק בדברי)
לאברהם היה שני ילדים, יצחק-בן לרבקה וישמעאל- בן להגר. ליצחק גם כן- יעקב ועשיו- לעשיו גם כן ניתנה ההבטחה על ארץ ישראל. כנ"ל לגבי מקרה של לוט ואברהם- אברהם אומר ללוט לבחור כיוון אחד אליו יפנה -בא"י. לאחר שייעשה זאת, יפנה אברהם לכיוון השני. אך- עדיין מדובר כאן על חלוקת ארץ ישראל- ואנו רואים שבתקופת התנ"ך- עוד לפני שהיה את המושג "פלשתינאים" "ערבים" וכו' הייתה חלוקה של הארץ.
אני לא יודעת אם אני מדייקת בדבריי, אך אני מרגישה שאני צריכה חיזוק.
לסגור לי נושא זה בכל הכיוונים.
אולי באמת- הארץ לא שלנו בלבד... הרי מהשתלשלות האירועים אנו יכוליםלהבין שהייתה קרבה משפחתית- אחים ובני דודים- האם הם לא רשאים לרשת חלקים בארץ ישראל?? הלא אחים אנחנו?? מהי השנאה התהומית הזאת??
היכן כתוב במפורש שארץ ישראל, עליה אנו נלחמים בזיעת אפיים, שייכת אך ורק לעם ישראל?? אשמח לקבל מקורות, או הפניה לספרים.
מצטערת על אורך השאלה ועל הבלבול, זו שאלה שנשאלת בסערת רוחות והיא נשאלת עקב שיחה עם אישה, שמצביעה מרץ. דיעותיה נשמעות הגיוניות לחלוטין.
אשמח לקצת סדר.
תשובה
אכן, נעשה קצת סדר בדברים. הקב"ה מבטיח לאברהם את ארץ כנען. לוט לא היה בנו, ולכן אין שום סיבה שיחלק איתו בארצו. החלוקה של הארץ בינהם היתה לצורך שעה בלבד, כמו שישבו אז בארץ כנענים, אמוריים ועוד, ואין זה מקנה להם זכות בארץ. מה עוד שככל הנרא לוט בוחר לו חלק בעבר הירדן המזרחי מחוץ לגבולות ארץ כנען! (לוט הולך "ימינה" ו"קדמה", בראשית יג, א-יח) שפירושם מזרחה). לאברהם נולדים לפחות שמונה ילדים. יצחק משרה, ישמעאל מהגר, ועוד שישה ילדים מקטורה (בראשית כה,א). וכמו שכתוב שם (פס' ו) אברהם מחלק את ירושתו בצורה חד משמעית: יצחק מקבל "את כל אשר לו" וזה כמובן כולל את הארץ, ובני הפילגשים, מקבלים מתנות, והולכים לחפש להם מקום לשבת. יתכן וישמעאל אפילו לא מקבל חלק מהמתנות שהרי הוא גורש מבית אברהם עוד לפני כן, אך ודאי שהוא לא נוחל את הארץ כמו שכתוב שם (פס' יח).
ליצחק נולדים ני בנים, עשו ויעקב. חלוקת החלקה ביניהם בידי יצחק קצת פחות ברורה, אך עשו מוותר מעצמו על חלקו בארץ ככתוב: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו-ח). כמובן שהראיה הברורה ביותר היא שהקב"ה מבטיח את הארץ רק לאבות ולא לפבנים הנדחים. יעקב מקבל הבטחה אלוקית על כל הארץ, ללא שיור לעשיו. מלבד כל הנאמר כאן, אין אנו יודעים היום מי הם עשיו וישמעאל, אמנם נוטים לייחס אותם לכל מיני עמים, אך זהו ייחוס רוחני בלבד ואומות אלו כבר מזמן אינן קיימות והתבוללו בין האומות, לעומת עם ישראל, ששמר על קיומו וייחודו גם בתקופת הגלות, על מנת לחזור לארצו וליורשה כימי קדם.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם