שאלה
נכון, גם תורה שבעל פה אמיתית, יש פסוקים בתורה, 'לא תסור', ו'תורות- שבכתב ושבע"פ, הכל טוב ויפה
מה הבעיה לכתוב הכל בספר אחד? מה הרעיון לפצל ל-2? ככה הדברים יכולים להיות יותר לא מדוייקים, עובדה: כל האיכא דאמרי, לישנא אחרינא וחיסורי מחסרא שבגמרא! לא?
תשובה
שלום וברכה.
שאלתך יסודית וחשובה מאוד להבין את כל עניינה של תורה שבע"פ. התשובה לכך יכולה להכיל ספרים רבים, אך אנסה להביא שתי נקודות, שאני רואה כמרכזיות, ומקוה שתיתנה לך מענה.
עם ישראל הוא עם מיוחד. זהו העם היחיד עלי אדמות שקיבל משהו מרבונו של עולם בצורה גלויה לעיני כל. המשהו הזה, כפי שאפשר לנחש, הוא כמובן התורה. האם זה מה שעשה את עם ישראל כל כך מיוחד? למרבה הפלא, התשובה היא - לא.
בתנא דבי אליהו מובא - "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום. מצאני אדם אחד... ואמר לי: רבי, שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל. אבל איני יודע איזה מהם קודם? אמרתי לו: בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה... אבל אני אומר ישראל קדמו".
לא לחינם טורחת התורה לספר את כל סיפור בריאת העולם עד למתן תורה. אברהם אבינו, ובהמשך יצחק, יעקב וכל עם ישראל, נבחרו על ידי רבש"ע להנחיל בתוכם ולהעביר הלאה דרכם את הסגולה האלקית. מהי הסגולה האלקית, או "הענין האלהי", כפי שקורא לזה רבי יהודה הלוי בספר "הכוזרי"? זוהי בעצם הבחירה של רבונו של עולם בנו, שאנו נהיה יותר קרובים אליו ונזכה להעלות את העולם כולו אליו. בכוח הבחירה הזו, מונח בנפש כל יהודי טבע שונה משאר העמים, מבנה נפש שונה, מרומם יותר.
אז לשם מה באה התורה? התורה היא בעצם שורש הנשמה שלנו. כיון שאנו נמצאים בעולם הזה, אנחנו יכולים להיות מושפעים מהרבה מאוד דברים חיצוניים לנו. לכן באה התורה לגלות לנו את שורש נשמתנו. בלימוד התורה אנו מוצאים את מה שהוא טבעי לנו. כפי שאנו מברכים בכל בוקר - "אשר בחר בנו מכל העמים" ומכוח זה "נתן לנו את תורתו".
באופן עמוק יותר, בעצם התורה והנשמה של עם ישראל בשורשה הם אותו דבר. אלא שאנו לא מסוגלים להגיע ממש עד לעומק העומקים, גבהי הגבהים של האינסופיות האלוקית הזו. לכן, מצד אחד באה תורה מהשמים, תורה אינסופית, למעלה מכל השגתנו, שאנו מסוגלים לתפוס טיפה קטנה ממנה בעולם המוגבל שלנו, ומצד שני הקב"ה נתן לנו את התורה שהיא מותאמת לנשמה לנו ולכן הוא נתן לחכמי ישראל כוח להמשיך את האינסופיות הזו אל תוך העולם על ידי העיסוק בכללי ופרטי התורה והתעמקות בהם, עד הגעה לפרטי הפרטים הקשורים למציאות. כלומר, התורה משתלשלת מעולמות עליונים, גבוה מעל גבוה, דרך חכמי ישראל, עד לכל יהודי ויהודי, ומשם לכל אדם ואדם ולכל דבר בעולם, על ידי ההשלכות שלה על כל מיני דינים שממש נוגעים למציאות שבה אנו חיים, עד לחידושים הטכנולוגיים ולתרבויות המתחדשות בעולם. זה מגיע אפילו עד להלכה הקטנה ביותר, כמו למשל הדרך שבה יש לנעול נעליים וההקפדה על כל דיבור ודיבור.
אנו רואים שכוחם של חכמי ישראל כל כך גדול עד שאפילו הזמנים משתנים על פי דיבורם, כפי שאנו מוצאים במצוות קידוש החודש, שעל פי בית דין מחליטים אם החודש יהיה מלא או חסר. וכפי שהסברנו, זה משום שבעצם שורשם של עם ישראל הוא התורה.
נקודה נוספת, שחשוב להאיר, היא שגם כשאנו מוצאים בלימוד התורה סתירות ומחלוקות שונות, כמו כל ה"איכא דאמרי" וה"לישנא אחרינא" שבגמרא, הרי אלו צדדים שונים של התורה, ואמרו עליהם חכמים - "אלו ואלו דברי אלקים חיים". כלומר, אין הכוונה שכל דעה שאנו פוגשים בעולם נעמיד אותה אל מול הדעה הסותרת ונאמר - "שתיהן נכונות", ואין שום אמת בעולם. אלא, שבדברי תורה שנאמרו על ידי חכמי ישראל, כיון ששורש נשמתם הוא התורה, הרי ודאי ששאבו את מחשבותיהם מכוח התורה. אם כן כיצד דברים סותרים זה את זה? משום שניתן להסתכל על אותו דבר מכמה כיוונים. למשל, אם ניקח מטבע ונעמיד אותה בין שני אנשים ונשאל אותם מה הם רואים - אחד יגיד "עץ" ואחד יגיד "פלי". האם אחד מהם טועה? לא. כך גם בתורה, דווקא משום גודלה האינסופי, הקיפו אותה חכמי ישראל מכיוונים שונים. אלא שאנו נדרשים לפסוק הלכה למעשה, ולכך נועדו כללי הפסיקה כיצד יש לנהוג בפועל. כפי שהסברנו, התורה היא למעלה למעלה מהמציאות ועל כן יש דברים שהם נכונים אך לא נפסקו להלכה במציאות שלנו.
חשוב להדגיש שאנו לא נאמר את זה על כל סברה שמישהו ימציא, שגם היא "דברי אלוקים חיים", אלא דווקא דברים שנאמרו על ידי חכמי ישראל, שעמלו ושקדו על לימוד התורה והתרוממו למדרגה גבוהה ביותר, עד שהם אומרים את דעתם מכוחה של תורה ולא מהבטן.
השתדלתי לכתוב את הדברים בצורה שתהיה כמה שיותר מובנת, על אף הקיצור, אך אם יש דברים שלא הובנו כראוי אשמח לענות לכל שאלה.
בברכה,
חזי,
heziw1@gmail.com