שאל את הרב

למה מייסר הקב''ה את ישראל

חדשות כיפה חברים מקשיבים 01/12/10 13:24 כד בכסלו התשעא

שאלה

שלום רב,

למה אלוקים מייסר כ"כ הרבה את עם ישראל וזה לא משנה עם מדובר בדור של צדיקים או חוטאים בכל דור ודור אלוקים טובח וטובח בעם היהודי שאותו הוא כ"כ אוהב "כמובן", לשואה יש מליון הסברים שהיהודים התחילו להתבולל ולסטות מן דרך הדת....בתקופות שונו בחנוכה למשל הם לא היו כופרים כ"כ מה הסיבה לכל הטבח הזה מה אלוהים דורש בדיוק מהעם היהודי?!

תודה מראש.

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

ישר כח על שאלתך החשובה!
כיוון שזו שאלה קשה וגם כואבת, אנסה לענות כפי האפשר. מקווה שנוכל למצוא תשובות שיעזרו לנו להבין אפילו מעט...

תמיד כשאנו מתבוננים על אירוע, חפץ או כל דבר אחר- נוכל להסתכל עליו בכמה זוויות שונות.
יש מי שיראה אדם ברחוב ומיד יחשוב כמה הוא מכוער. חברו שלידו יאמר לו- תראה אילו הליכות נעימות ואיזה לב טוב יש לו, אחר יאמר- אמנם הוא לא כל כך נאה, כיוון שפניו מצולקות- אך ראה אילו עיניים יפות ותמימות יש לו.

על כל מציאות יכולים אנו להתבונן בצדה השלילי או החיובי.
אנחנו יכולים לגבש מבט אופטימי או לחילופין- פסימי.

אדם שבאו עליו קשיי פרנסה גדולים- יכול לרטון על כמה שהוא אומלל ועל אי הצדק שנעשה איתו. אולם לעומת זאת הוא יכול להודות על כך שהוא ואשתו בריאים ושלמים, ושילדיו ב"ה בקו הבריאות.
גם אדם שלא עלינו היו צריכים לכרות את רגלו ונידון להישאר בכסא גלגלים, יכול לכעוס על מה ולמה נעשה לו כך, או שיכול הוא להתעצב בגלל מצבו העגום. אך מאידך הוא יכול לשמוח שב"ה סוף סוף הוא חי, נושם ויכול לפעול ולעשות. נכון, יש לו מגבלות, אבל יש לו גם הרבה אפשרויות.

אפשר להתרגל למבט פסימי. אבל אנחנו גם יכולים לקנות ולסגל לעצמנו הסתכלות אופטימית, חיובית וגם יותר אובייקטיבית.

גם כשמסתכלים על ההסטוריה- צריך לדעת שהיו הרבה דברים טובים שקרו לנו. קל מאד לראות את המאורעות היותר קשים, כיוון שכשכואב מרגישים. אבל האם אנחנו יודעים גם לעצור כשטוב ולהודות לקב"ה על החסד שהוא גומל איתנו?

במהלך ההסטוריה של עם ישראל היו לנו הרבה זמנים טובים ויפים. וגם כשהיה רע והיו אסונות כבדים וקשים- סוף סוף הרי נשארנו על עמדנו, נותרנו ועודנו קיימים ב"ה.
התבונני מסביב- הביטי איזו מדינה יפה הקמנו בעזרת ד´. מדינה שיש לה ב"ה כלכלה יציבה, הישגים נאים מהמתקדמים בעולם בכל התחומים החשובים- היי-טק, רפואה, מדעים וכו´.
שלא יהיו הדברים הללו קלים בעינייך. נשארנו על במת ההסטוריה למרות כל המאורעות הקשים שעברו עלינו. בעיני דווקא זהו סימן מובהק להשגחה המיוחדת עלינו.
אנחנו זקן העמים, ויש לנו עוד כברת דרך.

בואי נחליט שאנחנו מנסים להסתכל על המציאות הצד היותר אופטימי שלה..!


אבל באמת אין להתעלם מהקושי והסבל הרב שעברנו, ועדיין אנחנו עוברים.
אז אם אנחנו רואים כי הקב"ה חפץ בקיומנו, עד שב"ה שרדנו את כל המאורעות הקשים שעברו עלינו, התקבצנו בארבע כנפות הארץ והקמנו את המדינה מלאת העוצמות הזו- עלינו לנסות ולהבין לצורך מה באים הייסורים שפוקדים את ישראל במהלך כל ההסטוריה.

הדבר הראשון שעלינו לזכור הוא שאין אנו מבינים חשבונותיו של הקב"ה. ר´ בחיי אומר כי כל מה שעושה הקב"ה בין טוב ובין רע- כל מעשיו הם חסד שהוא גומל עמנו.
זהו מאמרו של נחום איש גמזו- גם זו לטובה. וכמו המעשה של ר´ עקיבא, שכבה לו הנר, ומתו החמור והתרנגול. בתחילה נראה הדבר כאסון נורא, אך לבסוף מתגלה כהצלה מפני השודדים.

ביחס לייסורים שונים שהיו לנו בזמן השופטים ומלכות ישראל הראשונה, אשר אולי אנו יכולים גם להשליכם על תקופתנו שלנו- מלמדת אותנו התורה הקדושה טעמים מדוע משאיר הקב"ה את האומות בארץ על אף שכרוכה בכך לחימה מתמדת.

בספר שמות פרק כג כתוב- "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".
אם כן יש סיבה, שבאופן מודע לא בטוח שהיינו מודעים אליה, ובטח לא כאשר המצב בארץ לא כל כך נח, והיה עדיף בהחלט בלי העמים מסביב הרוצים להלחם בנו.

אך בספר שופטים, בפרק ב´ כתובים עוד שני טעמים, שאולי הם טעם אחד.

הטעם הראשון- "למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ד´...".
האם עם ישראל טועה בעבודה זרה אחרי האומות, האם מתחתנים איתם חלילה, או שמא שומרים על זהות ישראלית למרות כל הפיתויים מהסביבה.

עוד טעם נוסף- "רק למען דעת דורות ישראל ללמדם מלחמה...".
כשבארץ נותרים עמים אחרים- אין זה במקרה. כמו שהקב"ה סייע לישראל להלחם ביריחו, בכנענים וכו´- כך יכל לגרש את כל העמים. אך הנה עוד סיבה מדוע לא עשה זאת רבש"ע- כדי שבני ישראל ירכשו ידע ויכולת לחימה. אם יגיעו לארץ וינוחו מיד על זרי הדפנה, לא יצטרכו לעשות דבר- הם ישכחו כיצד להלחם וכשתגיע מלחמה אמיתית- לא ידעו כיצד להתמודד איתה.
אני חושב שלמשל שני טעמים אלה יכולים להיות מאד נכונים לזמנינו- ביחס לעמים שונים הנמצאים בינינו.

יש לייסורים יכולת לגלות כחות באדם, וגם באומה.
אם האדם חי חיי שקט ושלווה, אם הוא לא אדם שחי אידיאלים והוא מלא בעוצמות- חייו יכולים לעבור בלי שעשה משהו משמעותי. חיי נהנתנות ותענוגות. הוא יחפש כל הזמן רק כיצד לקבל ואיך הוא יכול להשיג עוד מנוחה ועוד הנאות.

לעומת זאת אדם שיש לו מעט קשיים- מתגלים בו כחות גדולים שאפילו הוא עצמו לא בטוח היה מודע לקיומם.
אם לא הייתה לו ההתמודדות- הוא לא היה מוצא בקרבו את כחות הנפש הגדולים האלה.

כך גם בעם ישראל. אם היינו מצויים כל הזמן בשקט ושלווה- היינו מתבוללים חלילה בין הגויים, למדים מדרכיהם ומעשיהם. ברגע שיש קשיים ואנחנו נרדפים- אנו מוצאים בקרבנו בצורה יותר גלויה ומעשית את הייחודיות שלנו ואת האופי המיוחד שלנו. אנחנו מוכרחים לכך.

בספר ´אם הבנים שמחה´ (עמ´ קסב) כותב שעל ידי הייסורים הבאים על ישראל הקב"ה מנתב את דרכם, עוזר לנו ללכת בדרך הישר ולהגיע אל מבוא העיר. כך למשל הוא כותב על המאורעות הקשות שפקדו את ישראל בזמנו, היינו השואה- שהיא זו שמלמדת אותנו ומסמנת לנו כי עלינו לעלות לארץ.
הייסורים הם כמו סימנים מהקב"ה על כך שאיננו נוהגים כשורה, ואף מסמנים לנו כיצד עלינו להתנהג.
הם אף מסייעים לנו בכך. הם עוזרים לנו להבין שמקומנו לא בין הגויים בחוץ לארץ אלא בארץ ישראל. בלעדיהם אולי לא היינו רוצים לעזוב כל כך מהר את אותם המקומות.
זה לא מפחית בכהוא זה את הכאב. הכאב על כל האסונות שפקדו אותנו הוא עצום. אך לאחר שקרו הדברים, מבינים אנו כי כך הביא אותנו הקב"ה לבנות את הקומה החדשה כאן בארץ.


´כאשר ייסר איש את בנו ד´ אלוקיך מייסרך´.
אם ניקח דוגמאות מחינוך ההורים ילד קטן, נראה למשל שילד הרוצה להגיע אל הקוביות, והוא כבר יודע לזחול אך מתעצל.. כאשר אבא לא עוזר לו הוא בוכה ומרגיש שפוגעים בו. אך באמת אביו רוצה לטובתו, כדי שיפתח את שריר כתפיו היטב, יניע את גופו ויצליח לזחול קדימה. כך יוכל אחר כך גם להתחיל ללכת, ולכתוב כיאות, ועוד כהנה וכהנה.

עוד עניין שאומר שם בספר (בעמ´ שלה) הוא שהייסורים מטרתם לגלות את כח האמונה והתפילה של ישראל. ומביא לצורך דוגמא את בני ישראל שיצאו ממצרים, כשעמדו לפני ים סוף, מאחוריהם במצרים ומהצדדים מדבר- אין מנוס. שם התגלה כחם של ישרלא שהיו מוכנים ללכת אחרי משה, לקפוץ לתוך הים ולהראות את אמונתם הגדולה בקב"ה.


ישנו עוד טעם נוסף, שייסורים מטרתם היא לכפר. במיוחד כשמדובר על ציבור גדול, על עם שלם- שם התשובה קשה במיוחד, וישנם חטאים ועוונות שזקוקים לכפרה.
ייסורים מכפרים, כפי שמלמדים אותנו חז"ל. ודווקא את מי שהקב"ה אוהב- מביא עליו ייסורים כדי לזככו וכדי שיכופר לו. שיהיה נקי וטהור יותר.


אפשר להביא עוד טעמים רבים, אך כולם מסתכמים בנקודה אחת עמוקה מאד- שאיננו יודעים באמת מהם דרכיו של הקב"ה. מה שאנו יודעים בוודאות הוא שהקב"ה חפץ בטובתנו, ורק מתוך אהבתו אלינו הוא מביא עלינו גם את הייסורים, כשצריך.

ישר כח על שאלתך!

אם משהו לא מובן, או אם יש שאלות נוספות- נשמח מאד לשמוע...
אפשר גם בדוא"ל.

ניר
nirka10@gmail.com

כתבות נוספות