שאלה
כבוד הרב וגולשי האתר שלום רב ומועדים לשמחה.
השאלה שלי היא כזו, אני בחורה שבמתקרבת-מתרחקת מהדת.
אני מציגה את היחס שלי אל הדת ככזו (ולא רק אל הדת היהודית) לא כי אני לא מאמינה בבורא עולם (ברור לי שיש יוצר לכל הנוצרים בעולם וביקום) אלא כי אין בידי (לפחות כרגע) שום הוכחה מוצקה שמוכרח להיות דתי (ודווקא יהודי).
אוקיי, אז יש המון מקורות שמקשרים אותנו כך או אחרת והמחנכים אותנו לדת ולמצוותיה (תלמוד, משנה, התנ"ך ועוד רבים אחרים) שמסבירים המון עקרונות ודרכים לאדם לחיות את חייו על פי הם.
אבל למה לי?
למה שאני אשמור את המצוות? איזה הוכחה יש שאני חייבת?
בספרים האלו?
הרי בסופו של דבר הספרים האלה נכתבו על ידי אנשים.. אפילו אם חכמים ונואורים לדורם עדיין א נ ש י ם כמוני וכמוך.
איזה הוכחה יש בידי שהם קיבלו את ישירות מבורא עולם? (חוץ מכך שנכתב בתנ"ך שהקדוש ברוך הוא העביר את התורה למשה ומשה לנביאים וכן הלאה).
אז כתוב! ואז מה? אז האנשים האלו חיו לפני מאות ואלפי שנים ויש עדויות לקיומם והן מוכחות זה נכון.. אבל מאיפה לי לבחורה הפשוטה שמבינה בכל ליבה ונשמתה שיש בורא לעולם הזה שיצר את הבראיה הראשונה וכך הלאה זה השתלשל לרמת החומר השטחי ביותר לדעת שזה בהכרח מה שהקדוש ברוך הוא רצה?
ונכון שיש מצווה לשמוע בקול חכמים, אבל מעין ההכוחה שאני חייבת להקשיב להם?
בתודה מראש.
תשובה
שלום יוצרת,
סליחה על האיחור הרב במשלוח תשובה לשאלותיך.
שאלת הרבה שאלות, אך הן בעצם כולן שאלה אחת - מה יכול לשכנע אותי שהתורה או היהדות היא אמיתית, היא כמו שהיא טוענת?
האמת היא שאני מצידי אינני חושב שיש תשובה לשאלה הזאת. כלומר, אינני חושב שהאמונה, כמו גם האהבה, אפשר להוכיח אותו. אני יודע שישנם מעבירי סמינרים מסוימים שמביאים הוכחות למיניהם למציאות ה' וליסודות היהדות - פילוסופיות, מדעיות ופלאיות. אני מצידי יודע שאני לא יכול להוכיח לאף אחד שאני באמת אוהב את אשתי. אני יכול לעשות כל מיני מעשים שנראים כ א י ל ו אני אוהב אותה. אבל האם מישהו באמת יודע מה אני מרגיש בפנים, והאם אני עושה פוזה טובה או שאני באמת אוהב. כנ"ל לגבי אמונה. האם אפשר להוכיח למישהו שאני מאמין באמת? האם האמונה היא באה מעולם ההוכחות?
להיות חלק מהאמונה ומהתורה זה לחוש קשר אישי אישי עם ה' ועם החיות שיש בתורה. אינני מאמין שמישהו בעולם הגיע לאמונה אמיתית בגלל שהוכיחו לו שא-לוהים קיים או שהתורה ניתנה מסיני או שחכמי ישראל היו באמת אנשים עצומים מלווים ברוח הקודש. יכול להיות שזה פותח שער שכלי לתוך הנפש, אבל האדם רוצה להאמין מתוך שורש קיומו ולא רק מתוך מוחו, יכול לעשות זאת רק בשלה שהוא מגיע למציאות של לקשר אישי.
אם כן איך מגיעים לקשר של אמון או אהבה? אותה השאלה קיימת באמונה - איך מגיעים לקשר של אמונה? אקצר ואמנה כמה תנאים:
- מי שלא מוכן לתת אהבה מעצמו לאחר לא יכול לקבל אותה.
- מי שלא מוכן להיפתח לאחר לא יקלוט את האחר כאשר הוא (או היא) נפתח(ת) לו.
- מי שעומד מן הצד ודן כל קשר מתוך ביקורתיות, שיפוטיות או סתם התרחקות נפשית לא ידע אהבה מהי.
כל אותם הדברים נכונים לגבי מי שבאמת מחפש להאמין.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם