למה להיות דתייה אם זה גורם לי להרגיש כל כך רע ועצובה?

מה שלומך?
שאלת שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה:
הרגשת הצביעות שלך שאומרת בעצם שלא מתאים לך כל המשחקים האלו והשנייה ולא
פחות חשובה,מה ניסגר בכלל עם הדת הזו וכל הבלאגנים שהיא יוצרת לך בחיים.
עומד לו הרב שלך באולפנה ומנסה להסביר לך שזה יופי טופי ואחלה להיות דתיה
ורק ככה את תהיי מאושרת אבל מה לעשות שלמרות שאת עושה לו עם הראש כן
הדבר היחיד שעולה לך בראש הוא הרצון העז לעוף כבר מהאולפנה הזו לסמול טוק
קצר עם המספריים,לחתוך טיפה פה,להוריד קצת שם,אודם,קצת איפור
ולהיות מוכנה להגשה לעולם שבחוץ.
כי תכל'ס,כמה אפשר כבר?
עוד פעם לקום בבוקר לתפילה שאין לך בכלל מושג למה צריכים למלמל אותה כל
פעם מחדש וטוב,זה לא נעים לך ואם אפשר אז את ממש מבקשת לא
להעביר את זה לרב כי לא בא לך טוב לעוף עכשיו אבל נדמה לך שכמה שאת מנסה
לחבב אותו,את הקב"ה,אממ...גילית שג'סטין טימברלייק וכל הגויים האלו,עם
הפירסינג והקעקועים
פשוט עושים לך את זה יותר.עניין של טעם.
אז וואלה, אם זה מה שאת מרגישה-את צודקת, באמת אין טעם למשחק הזה.
הדבר האחרון שהקב"ה רוצה זה שתקומי לו בבוקר עם פרצוף מבואס והרגשה של קדושה מעונה.
ולא רק זה אלא שההרגשה הזו בסופו של דבר היא פצצת זמן מתקתקת שתשים אותך במסלול
המהיר והבטוח לעבר התופעה הזו של הדתלשי"ם והאנשים שפתאום נחה עליהם המוזה
והם בטוחים שהם המציאו מחדש ת'גלגל:
ריבונו של עולם, אנחנו מאוד מצטערים,זה לא אתה, זה אנחנו.
אם בן אדם מרגיש שהוא כל החיים סוחב בעליי'ה בסופו של דבר יהי'ה לו מאוד
קשה להמשיך ולסחוב אלא אם כן הוא מרגיש שהוא סוחב זהב.
אז בואי נעשה קצת סדר:
הצביעות הזו שאת מרגישה אומרת שלהבדיל מהרבה בנות שאין להם שום בעיה
לשחק את המשחק הכפול הזה,בבוקר להיות אולפניסטית צנועה וחסודה עם חצאית
שמטאטא ת'רצפה ובערב ללבוש את מסיכת ה'ילדה רעה מבית טוב' לך היא כן מפריע
וגורמת לך לעצבות הזו שכתבת עליה.
מזה אומר?
שאת חיה והרגשות שלך נושמים במובן הכי עמוק ואמיתי שיכול להיות.
ואם נדמה לך שזה דבר מובן מאליו אז אין לך מושג כמה את טועה.
רק תסתכלי סביבך ותראי את כל החבר'ה בטווח הגיל שלך שנכון לעכשיו חיים כמו זומבים.
מתים מהלכים.
הם דווקא עושים הרבה רעש וגם לא חסר להם ברוך ה' נוכחות, אבל מבחינת הלב
שלהם,ההרגשים,הרגשות,לא נמצא שם כלום למעט צליל תפוס.
אז תעריכי את זה, את הצורך הזה להיות קשובה ללב ולנשמה שלך שפשוט לא
מסתדרת עם כל הצביעות הזו שנשאבת אליה.
קיבלת מתנה יקרה ורק תדעי להעריך אותה.
ולעניין השני,של העצבות שגורמת לך הדת הזו:
עצוב לך,את לא מבינה מה רוצים ממך ולמה הם לא נותנים לך לחיות?
אז בואי נשחק משחק קטן וננסה באמצעותו להמחיש לך כמה דברים.
אם הייתי בא ואומר לך:
אחות שלי, לא תאמיני אבל החלום שלך התגשם!
הראש אולפנה שלך בעצמו שלח לך לבית מכתב עם חותמת רשמית של האולפנה
ובול כזה של דוסים,וכתוב בו שלך ורק לך יש אישור מיוחד להמשיך ולהיות
תלמידה מן המניין וגם ללכת למועדונים,להסתובב עם בנים והחלק הכי שווה:
האולפנה בעצמה תקנה לך מערכת עצבנית של סוני עם סאב-וופר ורמקולים
מייד אין צ'יינה שהולכים לפוצץ לך ת'ראש.באחריות!
מה תרגישי?
חלום שהתגשם! בבוקר נתלבש כמו נזירה, אבא ואמא יהיו האפי,ובלילה..נתחיל קצת לחיות.
כבר מרגישה יותר טוב נכון?
ופתאום את שמה לב שיש בחיים עוד גוונים חוץ מאפור ואתמול בכלל הסתכלת
במראה ובפעם הראשונה אחרי שנות דיכוי ראית בדל של חיוך שגזל ממך כמה
רגעים כדי להבין שהפעם לשם שינוי הוא בכלל בא ממך.החיים הטובים פשוט תרשו לעצמכם...
מגיע הערב הראשון,חברה שלך שלא לומדת באולפנה, ההיא שגרה בשכונה לידך
מביאה לך הזמנה של מסיבה לצעירים עד גיל 18,לכבוד הוולנטיין דיי (או איזה
נוצרי מטורלל אחר שרצח פעם את סבא שלך לפני הרבה שנים באירופה) מי לא יהיה שם:
סקאזי,טייאסטו,בנים והפעם לשם שינוי גם את...נשף מסיכות.
תוך כדי ההכנות שאת עושה כדי לוודא שלא יהי'ה בן אחד שיחמיץ אותך את
חושבת על החברות המסכנות שלך מהאולפנה שתקועות ה' ירחם בעולם המשעמם של
הסניף והאידיאלים ש'תהרגי אותי אם אני מבינה מה כל כך מושך אותן בהם'
ואילו את להבדיל, הולכת לחיות,לטרוף ת'בנים,לעשות קצת פאן ולטעום מ'העולם
הזה'.
שהחיינו וקיימנו לזמן הזה. איזה טוב ה'!
קבעתם בעשר ליד התחנה,היא הביאה איתה גם את דפנה מ'המקיף' ואת שירה
מ'אורט' (פתאום את מגלה שבכלל נהפכת ל'דוסית' עכשיו) ואתן מוכנות
לציד.
הלב דופק,התחושה משכרת,את נושמת חופש.פתאום כל העולם הזה של האולפנה
שהיית בו רק לפני כמה שעות נראה לך כל כך רחוק.זר.עולם אחר.
נסיעה של עשר דקות והגעתם.
דיס איז דה שואו טיים:
את נכנסת פנימה,בלאגן שלם,פילפר לפנים,נדמה לך שאת מצליחה לזהות את
הלקה ששרה ברקע (לינק פארק...) אין! את מתה על הלהקה הזו,ואז בפעם
הראשונה את שומעת אותו.
את הקול.
בהתחלה לא הכרת אותו,הוא פשוט נראה כל כך שונה, אחר, צבוע כזה:
הוא דפק הופעה של ג'ל בשיער,אפטייר-שייב,אבל בסוף זיהית אותו.
נייס טו מיט יו:
הדימוי העצמי שלך. הוא הגיע כדי להישאר ולא,הוא מזה לא הולך לסתום ת'פה.
'ואם הבנים לא יסתכלו עליי?' 'ויכול להיות שאני בעצם פחות יפה ומושכת משאר הבנות?'
וכל המסיבה את מוצאת את עצמך עסוקה בכמה מבטים הצלחת למשוך והאם באמת
תצאי מהגהינום הזה עם מס' טלפון של איזה חמוד אחד שיסתכל לך בעיניים
ולא יפסיק להגיד לך כמה שהוא חושב שאת יפה וחמודה ומאמי ואיזה
יופי...'מישהו באמת אוהב אותי וחושב שאני הכי שבעולם בשבילו'.
בבוקר תעשי שוב פעם סוויץ' בראש ותבואי לאולפנה עם חיוך מסתורי שכל
החברות הקוליות שלך יבינו מיד מה הוא אומר.
הדוסיות יעשו מבט שזה לא מעניין אותם ואת תהיי מוכנה להישבע שראית זיק של
קנאה במבט הזה.
אחרי שבוע שתמסרי את המפתחות של הלב לבויפרנד שלך ותרגישי מאוהבת עד
הגג,תסתכלי על כל הSMS שהוא מיסמס כל השבוע ופשוט תתמוגגי מנחת
יהיו שם המון 'מותק' ו'נסיכה שלי' 'קוקי ומוקי' 'אוהב' ו'אוהבת' ומזל טוב:
יש לך חבר חדש.היישר מהעולם חדש.
אז מכרת את הנשמה שלך,והתלבש זול ועברת על כמה איסורים אבל...היה שווה.
בואי רק נקצר תהליכים ונגיד רק שיש לנו קצת יותר ניסיון איך הסרטים האלו
נגמרים ובוקר אחד תראי שהחיוך שלו כבר לא מיליון דולר והוא יגיד לך שזה ניגמר.
תשאלי למה ומה קרה ובסוף תגלי שהוא נדלק על מישהי אחרת, יפה יותר.
'אבל איך אתה יכול?' ו'סמכתי עליך' ו'חשבתי שאתה באמת אוהב אותי?'
תגידי מבעד לדמעות ובין כפית אחת של גלידה לאחרת שתנסה קצת להמתיק לך את
המר הזה שאוכל לך ת'לב.
נכון,הוא באמת אותך, זאת אומרת את את מה שסימלת עבורו:
צעצוע חמוד,חי ומדבר,שסיפק את הדימוי הגברי שלו והביא לו נקודות בקרב
החבר'ה שלו,עד שהוא ראה שהוא יוכל להשיג מישהי 'שווה' יותר שתביא לו יותר
נקודות,אלו הכללים של העולם הזה 'בחוץ' שכל כך קורץ לך.
אז באחד מהפעמים שהלכתם ביחד למועדון (נו מה,הוא כמו שאר החנבצים
הביינישי"ם החננות האלו שתקועים בסניף?) הוא הסתכל ימינה,הסתכל שמאלה
והוא נדלק על מישהי שממש הזכירה לו...אותך,אז, רק ניראת קצת יותר נייס.
אמר לעצמו:
מה גבר, נלך על זה? התקשר לחברים,נמנו וגמרו כולם בקול אחד:
בטח יילך...
והוא פשוט הלך על זה.
כל כך פשוט, כל כך כואב.כל כך סטטיסטי.
בלשון הקודש אנחנו קוראים לזה אינטרסים.
את רוצה להסתובב עם בנים?
זה באמת מה שיעשה לך את זה?
יודעת מה, זה אפילו לא קשור לדת אלא לכמה את מחזיקה מעצמך.
נכון, תמיד יהיה את החכמולוג שיכתוב בתגובה:
לא מסכים איתך ואני דווקא באמת אוהב את החברה שלי,אבל על כל אחד כזה אני
אביא לך מנסיון עשרים שלא רואים בכלל את החברה שלהם והיא והאישיות שלה, זה
הדבר האחרון שמעניין אותם.
מה כן מעניין אותם?
מה תאכלי להביא להם,להעניק להם,לתת להם.
קצבים בעטיפה של דון ג'ואן.
אבל למרות שלא שאלת 'למה לא לצאת בגיל כזה עם בנים' אלא משהו אחר,בכל זאת
התעכבתי על זה כי אלו נושאים קשורים.
לא יודע מה אמרו לך ומה את חושבת,אבל איך את יכולה לבוא ולהגיד שאת טובעת
בביאוס של עצמך ואת מרגישה עצבות עם כל הדת הזו אם אף פעם בחיים שלך לא
למדת לעומק את השורה הראשונה של המסילת ישרים:
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברך ויתאמת אצל האדם מה חובתו
בעולמו ולמה צריך שישים מבטו".
קודם כל מי אני ומה אני? מה אני עושה כאן בכלל?
ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק המעניין:
"והנה מה שהורנו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות
מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא".
רוצה אושר? פאן? לעשות חיים, לראות קצת עולם?
אז אומרים לך בדיוק מה ואיך לעשות.
נשמע לך סינית? אין לך מושג מה רוצים ממך?
איך לעזאזל הספרים האלו קשורים למועדונים שדברת עליהם ולמוסיקה שאת רוצה לשמוע?
באמת לא מבינה?
סבבה! תשקיעי קצת, תני קצת מהזמן שלך בשביל להבין את זה!
אנחנו מדברים כאן על החיים שלך!
זה מאוד פשוט: קודם כל תשאלי את עצמך אם את מאמינה בכלל שיש בורא לעולם?
מאמינה? אוקי, אז אחרי שהוא ברא אותנו כנראה שהוא ורק הוא יודע גם כן מה
יביא אותנו לאושר,אחרי הכול זה העולם שלו,לא?
ואת הלב שלך ואת מה שייעשה אותך למאושרת, הוא קבע?
אז אולי הגיע באמת הזמן במקום לפזול החוצה להתסכל קצת פנימה ולראות איך
באמת תוכלי להשיג את המפתחות האלו, לאושר.
שלמה המלך כתב לנו במשלי:
"מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם"
תמיד תמיד מה שאין לנו, שאנחנו לא יכולים להשיג,דווקא את זה אנחנו רוצים.
באמת מושך אותך להתסובב עם בנים ומועדונים?
אז אני חותם לך שאם מחר הנהלת האולפנות הארצית מודיעה נחצרות:
'שתלמידה שאין לה חבר ולא הולכת כל יום לדיסקוטק עפה מהאולפנה'...אחרי
שבוע לא תהיה בת אחת שתרצה להתקרב בכלל לדברים האלו.
רק מה,עכשיו העולם הזה נראה לך נוצץ,מושך,את חייבת אותו,לא בגלל שהוא
באמת כזה אלא בגלל מה שכתב כבר שלמה:
"מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם".
והעיקרון הזה דרך אגב פועל על כל דבר בחיים!
בטח זכור לך כבר על חצאית או בגד שממש היית מוכרחה לקנות ואחרי חודש
לא ראית אותה ממטר.
רק מה,כל התובנות האלו, כל ההרגשים האלו לא יבאו לך לבד.
רוצה באמת להבין למה רק אם תהיי דתייה תהיי מאושרת?
סורי אבל תצטרכי להשקיע קצת יותר מאשר לכתוב לנו שאלה.
תתחילי ללמוד את הספרים שיש לנו,שלאט לאט תגלי שהם בעצם כריכות שעוטפות זהב.
תצללי עד הסוף לתוך 'מכתב מאליהו' של הרב דסלר שם הוא כבר יהפוך לך את כל
התפיסה שלך בדבר מושגים כמו: אהבה ואושר,קנאה וחיים.
תתחילי ללמוד את זה לעומק, להשקיע הזה, להפוך את זה ל'עסק', לדבר שבאמת
חשוב לך לפחות כמו הקשר האחרון שהיה לך,במידה והיה לך.
זה לא יבוא לך משמיים, תשכחי מזה!
אומר לנו איוב (ל"ה,ז-ח) "אם צדקת מה תתן לו? או מה מידך יקח?:
מה נראה לך? שאת עושה טובה לקב"ה אם תמשיכי להיות באולפנה?
שהרב שלך ישלח לך מכתב ברכה עם ציפוי סמיילי מוזהב?
הבן אדם היחיד שיש לו עניין והוא ורק הוא צריך להבין למה הדת היא ורק היא
תיקח אותך לממלכת האושר זו...את ורק את!
רוצה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים? רוצה להרגיש מיליון דולר?
רוצה באמת להבין ולחיות את ההרגשה שבאמת שווה לך להסתובב בבית שלך ובכלל
עם בגדים צנועים?
אז יאללה, פשוט תתחילי לקום ולהיכנס לזה!
אם את רואה שמה שקיבלת עד עכשיו לא הספיק לך כי העולם בחוץ קצת יותר מפתה
ומושך, אז כנראה שהגיע הזמן להעביר הילוך.
כמה זמן באמת ייקח לך עד שתתחילי לחיות את הדת,לנשום את האושר?
את התשובה הזו רק את יודעת והיא תלויה בכמה זה באמת כואב לך, עצוב לך
וכמה את באמת התכוונת למה שכתבת.

בכל אופן, שיהי'ה לך בהצלחה ותזכרי שאחרי שאת תעשי את הצד שלך הקב"ה יעשה
כבר את הצעד שלו, כי ככה זה הולך:
הקב"ה עוזר למי שבאמת רוצה לעזור לעצמו.

רק טוב, בשורות טובות

אבינועם
avinoam811@gmail.com