למה לברך?

שלום רב,
ראשית, סליחה על האיחור במשלוח התשובה,
שאלתך שאלה גדולה היא, וכוללת הרבה נקודות, כדי להבין באופן כללי מה הרעיון של הברכה נקדים שהברכה היחידה שאת חיובה התורה מזכירה במפורש היא ברכת המזון שעליה כתוב (דברים ח): "ואכלת ושבעת וברכת". ולכן היא נחשבת ברכה שהחיוב שלה הוא ברמה גבוהה יותר, החיוב לברך את כל שאר הברכות הוא תקנת קדומה של חכמים, שאמרו כי לא ייתכן שאדם יהנה מהעולם ולא יברך על ההנאה שנהנה, וכן לאחר מכן כשאדם שבע, לא ייתכן שלא יודה לה´ על זה שהוא שבע.
את הרעיון הזה ניתן להבין בכמה רבדים:
במישור הכי פשוט, אדם שרוצה שמישהו יביא לו אוכל, מבקש ממנו שיתן לו, ואומר תודה אחרי שהוא נותן לו, (אולי יש אנשים היום שגם זה לא פשוט בשבילם... אבל אנו מניחים שלך זה פשוט) כל אדם צריך להרגיש שהוא חב תודה לבורא עולם על כך שהוא ברא את כל העולם, ונתן אפשרות לאדמה להצמיח אוכל, ולאדם להנות מהאוכל, הבקשה לפני האוכל היא גם תודה לפני האוכל על האוכל שה´ נתן לנו, ולאחר האוכל אנחנו מודים על האפשרות לאכול ולעכל את האוכל (אפשרות שאיננה פשוטה להרבה אנשים לצערנו) וכפי שביטאו זאת חז"ל "השמים שמים לה´ והארץ נתן לבני אדם" לפני הברכה - השמים שמים לה´, כלומר, האוכל ברשות ה´, ואחרי הברכה - והארץ נתן לבני אדם – האוכל ברשותנו.
מעניין לציין המחשה לעניין שמופיעה בגמרא במסכת שבת: היה מקום שבו כשהיו מגיעים לחדר שבו היו אוכלים, השולחן לא היה נמצא במקומו, אלא במקום אחר, אנשים הגיעו לחדר, ולא היה מולם שולחן, לפני שהביאו את שולחן האוכל היו אומרים השמיים שמיים לה´, כלומר, כעת האוכל אינו ברשותנו, ואין לנו רשות לאכול, ורק אחרי שהביאו את השולחן, וברכו על האוכל, היו אומרים והארץ נתן לבני אדם, כלומר, אחרי שברכנו אז האוכל ברשותנו.
הסתכלות על כל אוכל שאדם אוכל כמתת אלוקים, תשליך כמובן גם על היחס של האדם לכל החיים, וגם לממונו, ותעלה אותו מהתפיסה הרווחת שהכסף הוא רכוש פרטי של המחזיק בו, לתפיסה שהכסף הוא רכוש ה´ והוא הפקיד את האדם כשומר על הכסף, (בעל הכסף).
כמו כן אדם צריך להודות לה´ על שברא בו מערכת מופלאה כזו של עיכול שפועלת בצורה כל כך משומנת וטובה, שמפרידה בין אוכל לפסולת, ולוקחת את המינרליים החיוניים לגופו מתוך האוכל שהוא אוכל.

במישור המוסרי: כל דבר שיש לנו בעולם נועד למטרה מסויימת, וכפי שאמרה המשנה באבות: אין לך דבר שאין לו מקום, האוכל שה´ נתן לנו, ולמעשה כל דבר בעולם, נועד בשביל להעלות אותנו למדרגה גבוהה יותר, האוכל שאנו אוכלים נותן לנו כח לפעול ולעשות דברים טובים, ומהצד השני האוכל גם יכול לתת לאדם כח לדברים רעים, שלא לפי מה שה´ רוצה מאיתנו, והאדם שאוכל יכול לאכול ולשבוע, ועם הכח שקיבל מהאכילה לעשות דברים טובים או רעים.
כדי להתמודד עם הכח שאדם מקבל מהאכילה ולנתב אותו לדברים טובים, וכדי לעזור לאדם להתמודד עם תחושת הכח שמגיעה אחרי האכילה, ויכולה להוביל לדברים רעים, אדם צריך לברך לפני האוכל, הברכה נותנת לאדם הכרה בחשיבות האמיתית של האכילה ושל ניתובה לדברים טובים, כדי שיבין את הקשר בין האוכל שנכנס לפיו לרצון ה´ (כפי שהסברנו בהסבר הקודם) וכך יוכל האוכל יותר להתמודד עם הכח שקיבל, ולקחת אותו לדברים טובים.
ניתן להוסיף עוד שהעולם נברא כך שלכל דבר יש מטרה, וכל פעולה שאדם עושה משפיעה בעולמות העליונים, וכתוצאה מכך גם בעולמנו, כמו שכתוב בפרקי אבות "אין לך דבר שאין לו מקום, ואין לך אדם שאין לו שעה", ישנם אנשים שהצליחו להגיע לרמה כזו ש"כל מעשיהם לשם שמים", כלומר, כל פעולה קטנה ביותר שהם מבצעים היא מודעת, והיא לצורך משהו רוחני, עד כדי כך שהרמב"ם אומר במורה נבוכים שאבות האומה הקדושים לא הזיזו יד או רגל מבלי שהיתה לכך משמעות רוחנית, וזכו לכך שכל מעשה הקטן ביותר קירב אותם לה´.
אמנם, אנחנו לא מצפים מכל אדם בדורנו שיהיה ברמה כזו של קדושה, אבל במעשה האכילה, שכפי שהסברנו הוא מעשה שעלול להראות כמעשה שנובע מתאווה בהמית, כאן חז"ל ציוו על האדם שלפני שהוא ניגש להתחיל לאכול, שיברך לפני האוכל כדי שיבין שמעשה זה של האכילה הוא גם מעשה של קדושה, וגם הוא לשם שמים, וכדי שכל אדם שאוכל ירגיש כך, הוא מצווה לומר את מילות הברכה, שהפירוש שלהם בקצרה הוא שה´ שברא את כל העולם, ויתירה מזו, בכל חלק מהעולם יש כח אלוקי, שאפשר לנצל אותו לקירבה לה´. יש כוח אלוקי מיוחד בלחם, בפרי העץ, בפרי האדמה והמטרה היא לנצל את הכוח הספציפי הזה, לחיבור לרבונו של עולם.

סיכום בקצרה: תוכן הברכות הוא קודם כל בבקשה ותודה לה´ שנותן לנו את האוכל והאפשרות לאכול אותו, לאחר מכן שנדע להשתמש עם הכח שאנו מקבלים מהאוכל לדברים טובים, וברובד גבוה יותר לכוון אותנו שכל מעשינו יהיו למטרת קדושה והתעלות ברוחניות, כולל פעולות שיכולות להראות כחומריות.

מקווה שהועלתי
עקיבא כהנא
Akiva.ka@gmail.com