למה לא תפילה בע''פ?

שלום מיטל!
א.השאלה שהעלית היא שאלה מצויינת אני רוצה להביא פה מספר ההלכה של הרמב"ם "היד החזקה", כותב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק א´ כך-

(ב) ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה´ על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו:

כותב הרמב"ם שתפילה היא מצוה שמחייבת כל אחד להתפלל, להיות מחובר לקב"ה, זאת המטרה של התפילה! להיות מחובר באופן המלא ביותר לקב"ה. מוסיף הרמב"ם בהלכה ג´ להתייחס לשאלה שלך-

(ג) אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו יש מתפלל פעם אחת ביום ויש מתפללין פעמים הרבה והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא:

את צודקת במחשבה שלך, באמת בזמן משה רבינו עד עזרא הסופר כל אחד התפלל בלשונו, כל אחד התפלל מהמקום האישי שלו.

אך התשובה השלימה לשאלתך נמצאת בסעיף הבא של הרמב"ם-

(ד) כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו´ ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה´ ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג:


יש פה שתי נקודות בעצם-
א.עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה רצו שכל עם ישראל יתפלל ביחד, שיאמרו את אותו הדבר, שתהיה אמירה משותפת לכולם, שתהיה אמירה כלל ישראלית.
ב.הנקודה השניה היא בעצם ההעמקה של הראשונה- התפילה שחיברו אנשי כנסת הגדולה גנזה בתוכה את כל הצרכים האפשריים, אלה שאנחנו יודעים ואלה שאנחנו לא יודעים לבקש, בעצם אנשי כנסת הגדולה כתבו במילים שנראות כל כך חוזרות על עצמן, כל כך לא שייכות, הן גנזו שם את כל הכוונות הכי עמוקות, את הצרכים הכי עמוקים שלנו, הכי פנימיים שלנו.

לכן כל תפילה היא בעצם חזרה מילולית, אבל מבחינת המקום שלך, את במקום אחר כל תפילה, לכן את צריכה כל תפילה להתבונן על המילים בהבנה אחרת, האם הצרכים שלך נשארו אותם צרכים מאתמול? מהיום בבוקר? ודאי שלא. הצרכים שלנו כל הזמן משתנים, אבל העוגן של התפילה מקנה לנו אפשרות לומר דרך המילים שכביכול חוזרות על עצמן את הרצון האישי שלנו. כשאני אומר רפאינו ד´ ונרפא ומתכוין על עצמי, וכשאני שומע על חייל שנפצע קשה המילים רפאינו ד´ ונרפא הם אמירה אחרת לגמרי.

לגבי תפילה מהלב, אין שום איסור לדבר עם ד´, את יכולה לדבר בשפה שלך, בלי קשר לשחרית, מנחה וערבית, אבל חלק מהיום שלך, צריך להיות מחובר לכל עם ישראל, מחובר באופן הכי פנימי של עבודת ד´ של כולנו, שכולנו מתפללים באותם מילים מבטאים את אותם צרכים של כלל ישראל.

הגמרא בברכות אומרת שאדם שרוצה שתפילתו תשמע צריך לשתף את עצמו עם הציבור בכאב הזה, והתפילה שלנו מובנית בצורה של לשון רבים, הכל "סלח [לנו]" ולא "סלח [לי]".

יש אפשרות לדבר עם ד´ גם בתוך התפילה, בשתי מקומות- א.לפני "כי אתה שומע תפילת כל פה"
ב.אחרי יהיו לרצון אמרי פי..." הראשון.

כך שההמלצה שלי היא שתנסי למצוא את השילוב בין התפילה של כל עם ישראל לתפילה האישית שלך.

עוד נקודה שחשוב לי לסיים בה, כדי להיות מחוברים לתפילה שנאמרת באותם מילים צריך להבין אותם, צריך לחיות את המשמעות העמוקה שלהם, לכן אני מציע שתלמדי על התפילה, על פירושי המילים, על המשמעות של כל תפילה, אפילו תחשבי על זה, מה המשמעות של כל ברכה בשמונה עשרה? מה זה אומר לך...

אני מקוה שזה עוזר ואשמח להמשיך לעזור במייל שלי

elchananshmuel@gmail.com

כל טוב ברכה ושמחה!
אלחנן.

(ה) וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן
מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין:
(ו) וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו´ כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה: