למה כל כך קשה לעבוד את ה'?

בס"ד

שאלתך מצויינת.
גדולי ישראל והרבה מספרי הקודש עוסקים בשאלה הזאת. אנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם להיטיב עם ברואיו. יש לה' אוצרות של מאכלים טובים, ריחות טובים, דברי חוכמה שניתן להתענג מהם עד כדי הצורך שלא יהיה צורך לא במאכל ולא בשתיה כמו שמסופר על משה רבינו ע"ה שלא אכל ולא שתה 40 יום שעלה לקבל את התורה כי "נהנה מזיו השכינה". בקיצור - אוצרות עצומים.
אז למה בכל זאת העולם מלא קשיים כפי שאתה שואל?
אעזור לך להקשות - למה הדבר דומה? למלך שיש לו בן מוצלח. להיכן ישלח אותו ללמוד - למקום טוב של בעלי השכלה ונימוסין, או ההפך למקור של כסילים ושל קושי? והרי אנחנו בנים לה' יתברך! מדוע שלח אותנו לעולם של קשיים?
חז"ל אומרים שזאת בדיוק עבודת ה'! שלא יהיה "נהמא דכיסופא" - לחם עוני (בשפת הזוהר הקדוש). שמקבל בחינם - אלא יגעת ומצאת - תאמין. דווקא אור שבא מתוך חושך מאיר יותר וניכר יותר מתוק שבא מתוך מר הוא מתוק יותר ממי שמעולם לא טעם מרירות.
התשובה הזאת יש בה משהו קשה, מתמודד. אך דע לך שהיא אמיתית - ליגיעה יש טעם אחר! וה' רוצה לתת לנו לטעום את הטעם השלם, המתוק והאמיתי בעבודתו, שלא נרגיש כעניים שמקבלים מתנת חינם! ועל כן על פניו נראה הדבר שמשחק - אך האמת היא שאלו חיים אמיתיים יותר, והנסיון מראה שכך כתוב במשלי: "נפש עמל עמלה לו" - הרב דסלר זצ"ל כותב על כך דברים נפלאים. אביא את לשונו:
"האדם העמל בדבר מסויים כמידת עמלו מתקשר הוא אליו, ואהבתו לדבר זה מתגברת והולכת עם הגברת היגיעה. אנו רואים כי אדם שעמל לנטוע עץ וטורח בגידולו - נקשר אליו עד שמתחיל לאהוב אותו. כי ע"י שהשקיע בו את כוחותיו ועמל בו רואה הוא בעץ חלק מעצמו מ"האני שלו" ולכן מקושר אליו.
אם בדבר גשמי כך, בדבר רוחני על אחת כמה וכמה. ככל שעמל אדם יותר לזכות במעלה רוחנית דבק הוא יותר במעלה זאת עד שהופכת להיות [קניין בנפשו]!
כך נאמר על אברהם אבינו בציווי "לך לך אל הארץ אשר אראך" - לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר.
[עמל וצער מולידים אהבה ודבקות]! לכן, נבראנו לתוך עולם של תיקון ולא לעולם מתוקן לתוך עולם של השתלמות ולא של מושלמות.
באנו לעבוד כאן כמו אדם שמקבל משכורת בסוף. האם זו תחושה אחרת בונה, גבוהה יותר, אמיתית יותר ממי שנהנה כל היום ובסוף היום מקבל עוד כסף להמשיך להנות חינם. אז מה שנשאר הוא לחפש להשתלם לתקן ולהתקדם בע"ה.

בהצלחה!