למה ה' ברא את העולם? שעמם לו?

בכלל לא מוזר לשאול. אפילו די מתבקש הייתי אומרת.
בתור אחת שמצפים ממנה לנהל את כל אורח החיים שלה לפי פורמט מסויים,
להתמודד עם כל כך הרבה ניסיונות והתמודדויות שנובעות מתוך אותה מחוייבות שחינכו אותה אליה,
הייתי מתפלאת אם לא היית מעלה את השאלה הזאת לפעמים.
ואם בכל זאת לא עולה השאלה הזאת אצל כל אחד ואחד פעם אחת לפחות, והוא מחפש וחוקר עליה לקבל תשובה, זה צריך להדליק אצלו נורה אדומה, שהמשמעות שלה תהיה שלא באמת אכפת לו מה המערכת יחסים שלו אם המנכ"ל של החיים. וחבל, כי למנכ"ל הזה יש הרבה כח בידיים..

וכשהשאלה הכל כך מטרידה הזאת עולה, אנחנו חייבים לשים כפפות ולטפל בה בכובד ראש, בזהירות ובאהבה.
לדעת לבוא ממקום של ענווה, לדעת שיש עומקים שאנחנו לא מסוגלים לרדת אליהם.
לדעת לעשות את ההפרדה שאם יש משהו שאנחנו לא מבינים זה לא בהכרח הופך אותו לדבר לא נכון.
אז תשאלי עד שבבפנוכו שלך תרגישי שקיבלת את התשובה, ובמקביל תתפללי לקב"ה שיתן לך כלים לנסות להכיל לפחות חלק מהתשובה, חלק מסודות הבריאה, חלק מכל ה-העלם הזה שנקרא עולם.

אז מה באמת יוצא לקב"ה מניהול העולם?
כאילו, יום אחד הוא קם בבוקר, הסתכל מסביב הכל היה עננים. כבר התחיל להימאס לו לחפש עננים בצורות מגניבות, חשב חשב חשב – עלה לו רעיון. ´אני יודע! אני אקים פה playmobil – הדבר האמיתי... ויהי אור´ – ואת ההמשך את מכירה.
אז לא. לא ככה זה היה. לפני שנבין למה אנחנו עובדים כח עליון שבינתיים אין לנו מושג למה הוא ברא אותנו, בואי נזכר שזה שהקב"ה יצר אותנו, זה לא אומר שהוא חי, חושב, ומרגיש כמונו. וכשאנחנו מנסים בכלים שלנו – שכל, עיניים ואוזניים לתפוס מה הוא, זה קצת קשה. מה שעוד יותר מקשה על כל העסק, זה שאנחנו מתארים אותו כ-[שומע] תפילה, [רואה] בצרתנו וכל מיני כאלה, [אוהב] אותנו ו[מרחם] עלינו וגם קצת [כועס] לפעמים – והכל כל כך דומה לרגשות שלנו, ולאיך שאנחנו מתנהלים. ואז נוצר קצת בלבול.
אז למען הסר ספק - לקב"ה לא יצא כלום מזה שאנחנו עובדים אותו. מאחר שגם לפני שהוא ברא ת´עולם לא היה חסר לו כלום. וחוסר לא היה אחד המניעים שבגללם נברא העולם, והוא היה יכול להסתדר גם בלעדינו מצויין ותודה ששאלת...

כל הביטויים של אוהב, כועס, צריך, רוצה הם האנשה שאנחנו מייחסים לריבונו, שגם הם לא מתייחסים לקב"ה בעצמו אלא למידותיו. וכל זה בשביל שאנחנו נוכל קצת לתפוס מהגודל שלו - אנחנו מורידים את זה לפסים שלנו, אחרי כמה דקות שוכחים שזה מה שעשינו – ואז אנחנו שואלים – אבל אם הוא כזה גדול ומושלם, למה באמת אכפת לו, והוא צריך שאני יעשה בשבילו משהו?
ולכן שאלה של: ´תגיד לי מר אלוקים נכבד, למה אני אמורה לעבוד איתך, ואיזה רגשות שלך אני צריכה לספק למען השם??´ מתחילה מהנחה מוטעה, לא נכונה, מזה שאנחנו משליכים מהעולם שלנו עליו, מתי שלנו משעמם אז אנחנו חייבים משהו מעניין לעשות, ממילא גם אצל הקב"הזה היה ככה - חיב להיות שהוא היה משועמם אם מה שיצא זה לברוא אותנו, לא?

אוקי, אז למה בכל זאת הקב"ה עשה אותנו? למה הוא הביא לנו נשמה כל כך גדולה?
אז את יודעת שהוא רצה להיטיב. בואי נעמיק בזה טיפה יותר וננסה להבין למה זה כן עונה לנו..
זה לא שיש כאן איזה אינטרס נסתר, איזה רווח שהקב"ה רוצה חס וחלילה לעשות עלינו, זה לא מתחיל בכלל.
אלא מה, דווקא בגלל שהקב"ה הוא תכלית הטוב, אז הוא רצה גם להיטיב לנו, לתת לנו, שגם לנו יהיה כל כך טוב.
רגע רגע רגע, אמרנו שלקב"ה אין רצונות, אז מ´זתומרת שהוא רצה להטיב לנו??
באמת מצד האמת, אין לקב"ה רצונות, זה לא שהוא רוצה משהו, ואחר כך חושב עליו, ואז מוציא אותו לפועל,
אלא בגלל שככה אנחנו עשויים, ככה הוא עשה את העולם שלנו, את המושגים שלנו, עם עבר הווה ועתיד,
ובגלל שאנחנו לא מסוגלים להבין איך זה יכול להיות שהקב"ה מצד אחד יודע בדיוק מה יקרה מחר אבל מצד שני עדיין זה לא סותר את הבחירה החופשית שלנו, בגלל זה אלו הביטויים שאנחנו משתמשים בהם כדי להבין קצת בדברים האלו.
ואיך כל זה קשור להטבה? איך כל הסבל, והמחלות, הצער והייסורין קשורים לזה שהוא רצה להטיב לנו?
ולמה באמת שלא נחיה איך שבא לנו, ונצטרך ´לעבוד´ כח עליון?
אז בדיוק בשביל זה מגיע העניין שבגלל שהקב"ה עשה אותנו מהחומר גלם הכי טוב שהוא מכיר,
שזה בעצם הוא בעצמו, וממש לא כי זה החומר הכי זמין וזול. בדיוק להפך.

תחשבי איך היית מרגישה אם השכנה שלך היתה עכשיו דופקת בדלת ומביאה לך
לפטופ/אייפון 5/גיפט-כארד לH