למה הרבנים שוטפים לנו את המוח?

שלום לך.
האמת היא שממש אהבתי את השאלה, לפחות עד הקטע שהגעתי לגישה של הרבנים, אבל על זה נכתוב עוד מעט.
אז מה בעצם אתה שואל? אתה שואל שתי שאלות. הראשונה היא איך יוצאים מהפרדוקס הזה של התורה המחייבת את התורה והשנייה היא איך לתת אמון ברבנים 'שמסתירים את האמת מתמימים'.
ובכן, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
יש איזה שיר חסידי שמספר על בחור יהודי שאומרים לו שהוא חייב להתחתן עם גויה והוא עונה 'התורה עלי אוסרת לקחת אישה שאינה מאמינה בתורה הקדושה'. תמיד כשאני שומע את הקטע הזה בשיר (זה לא קורה כל כך הרבה, אני לא אוהב את השיר) אני נזכר בפרדוקס שאתה כותב עליו. התורה 'מגינה' על עצמה מדעות חיצוניות על ידי כך שהיא מנתקת את מי שמאמין בה מהדעות האלה שבחוץ. כך נשמרת איזו מסגרת 'עצמאית', סגורה. אבל מה עם מי שבחוץ? למה שהוא יאמין בנכונות התורה ויהיה מחויב אליה?
התשובה מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון הוא שאתה צודק. מי שבחוץ יכול להישאר בחוץ. הוא יכול לבחור שלא להאמין. מצוות האמונה היא למי שכבר הכניס את עצמו. אפשר להוכיח שהאמונה בתורת ישראל היא ההסתברות הכי טובה, כי היא מסבירה את הבריאה ומורכבותה, מסבירה את את מעמד הר סיני (התייחסת אליו בזה שאמרת שהרבה בחרו את זה, אבל לא בדיוק הבנתי אותך או שלא בדיוק הבנת מה באים לומר כשמדברים על הוכחה על פי מעמד הר סיני) ומסבירה את ההישרדות המופלאה של עם ישראל, אבל כל זה זה רק הסתברות גבוהה. הוכחה – אין. מי שמחכה להוכחה מדעית לפני שהוא עושה צעד פנימה יכול לחכות בחוץ – כיום עוד אין הוכחה כזו. רק כדי 'להרגיע' – אנחנו הולכים אחרי ההתסברות הרבה פעמים ואפילו כאשר ההסתברות נמוכה יותר, כך שהגיוני ללכת אחרי ההתסברות.
החלק השני, והוא קצת יותר קשה להבנה אבל הוא לא פחות חשוב, הוא שאתה לא דף חלק שבא לבחור את דרכו כשהוא עומד 'מבחוץ'. יש לך נשמה. לפעמים על הנשמה הזו יש הרבה כיסויים. כיסויים של תאוות, של חטאים, כיסויים שכליים של קשיים באמונה וכו' וכו', אבל כל אלה הם כיסויים מעל משהו שכבר קיים בך, אמונה שכבר בוערת בך. להבה קטנה, 'אש קטנה' אבל גם הכוכבים דולקים על אש קטנה?
'רגע, אתה בעצם שוב אומר לי דברים על פי האמונה שלך ומי אמר שזה נכון?'
אתה צודק. זו האמונה שלי, אבל זה כבר דבר שאתה יכול לבדוק בעצמך ואפילו חייב לעצמך לבדוק אותו. הבנת את ההבדל?
ולגבי החלק השני, זה ש'צרם' לי. על פי מה שאמרתי, בין אם אתה מסכים ובין אם לא, האמונה היא דרך החיים הנכונה והיחידה מבחינתי. אדם שאינו מאמין יכול להיות בעל אישיות נפלאה, אדם ישר ומוסרי (על פי המוסר האנושי) וחס וחלילה אינני שונא אותו, אבל דרך החיים שלו חסרה, היא לא אמיתית לגמרי. הרבנים אומרים את האמת שלהם. ילד קטן שישמע שזו הבחירה שלו לא יהיה מסוגל להבין את המורכבות שיש אמת מחייבת אחת ובכל זאת הוא יכול לבחור אחרת. האמירה הזו היא האמירה השלימה של הרבנים, אבל מכיוון שהנוער, כמו גם חלק מהמבוגרים, לא מסוגל להבין את התמונה השלימה בשלב הראשון, הרבנים אומרים רק את החלק המובן – החלק המחייב. אין זה נכון להטיח בהם האשמות על כך שהם נוקטים בדרך החינוכית הטובה ביותר כדי להביא לתוצר הטוב ביותר על פי אמונתם, שהיא גם אמונתם של המתחנכים על פיהם, הן בפועל מעצם העובדה שהם הגיעו אליהם להתחנך והן על פי הידיעה שהם נשמות טהורות וה'אש הנמוכה' שדיברנו עליה בוערת בהם. זה בסדר גמור לחנך כך. הביקורת שכן יכולה להיאמר היא שצריך לבנות את הדברים באופן כזה שבסופו של דבר יסבירו גם את החלק השני, החלק של הבחירה, אבל זו כבר ביקורת אחרת לגמרי והיא גם לא מוצדקת בכל המקרים. בכל מקרה את הביקורת יש לתת בכבוד ולא לחשוב רעה על אנשים רבים כל כך. הם לא מושחתים והם לא סתם אנשים שבאים לשטוף מוח. אתה יכול לשאול את השאלה הפילוסופית שלך על כל הורה, מורה או מחנך. למה 'נפלת' דווקא עליהם ולמה לעשות זאת בלי כבוד, בלי לברר את האמת? סליחה שאני כותב את הפיסקה הזו קצת בחריפות, אבל אני מאמין שהצגת השאלה בחריפות תעורר אותך לחשוב למה באמת זה היחס שלך אליהם ואולי בעזרת התשובה לשאלה הזו תגלה מה מפריע לך באמונה שהרבנים הם המייצגים שלה ותלמד עם מה להתמודד בדיוק.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il