למה הקב"ה מנסה אותי כל כך הרבה פעמים? מה יצא לו מזה?

אין הרבה פעמים בחיים שיוצא לנו להסתכל אבל ממש מקרוב איפה עומדת האמונה שלנו וכמה כיסוי יש לכל התפאורה הדוסית הזו שאנחנו עוטפים בה את עצמנו כל בוקר מחדש.
אז לא נפסיק לצפצץ באופן הכי טבעי לכל שאלה בדבר שלומנו היום: 'ברוך ה' ו'בעזרת ה',
וקבוע נגלה שיש לנו זקן מזה ארוך, מתי שחבר/ה שלנו יקלעו לקשיים ואז בכלל נהפוך לרב-מג קדוש ונמטיר עליהם: 'הלו, מה קרה? סוף העולם? ולמה אתם עצובים ככה? איפה האמונה שלכם? אסור להיות בעצבות!' ופתאום נגלה שאנחנו שולטים ממש טוב בכל תורת ברסלב ואפילו לא ידענו על דבר קיומו של הרבי הקטן הזה , שגדל לנו משיעורי היהדות שקבלנו ועכשיו יודע להרביץ בשבט לשונו כיד רוחו הנוחה עליו, על חברנו האומלל.
אממה, הכול טוב ויפה עד שזה מגיע אלינו. עד שלנו קורה משהו שלפי ההיגיון החזק, הגדול והמאוד בריא שלנו לא היה אמור לקרות בכלל, כי או שיש בעולם הזה משגיח וזה בעצם מה שלימדו אותנו עוד שהיינו בגן של שושנה וחנקו בבמבה את יוסי הילד המעצבן, או שלא.
ואם אין משגיח והכול הפקר אז בעצם אין לנו בכלל שאלות למה נדפקנו, כי התיאוריה המדעית הזו, שגורסת שאלוקים הולך לישון בין שתיים לארבע נכונה וזה גם חופף יופי לעיתוי שה'צרות' האלו נפלו עלינו. עכשיו הכול מתחבר לנו...
אבל מה בעצם הפנאצ'ליין, השורה תחתונה, שהמכתב שלך אומר:
תסבירו לי מה ניסגר עם הקב"ה כי אני כבר באמת הפסקתי להבין אותו.
ביקש ממני לעזור לזולת, קבלתי, מובן לגמרי. ישבתי עם החברה שלי, הבאתי לה ת'נשמה שלי, הגיעה אליי ככה קטנה, לא ידעה כלום והנה היא עברה ובגדול ואני לא.
כאילו מה, זה הומור חולני כזה של השמיים או מה?
זו תורה וזו שכרה?
אבל אני לא שואלת יותר מידי שואלת. זורמת כמו דוסית טובה אבל אז הגיע הקטע עם ההכתרה ודי, זה באמת מוגזם!
כאילו אם הקב"ה פשוט לא רוצה שאני אמשיך להאמין בו, אז למה שהוא לא יגיד את זה וזהו?
בעצם הוא אמר את זה, בטסט, בזה שהוא דפק את המכונית של המורה שלי...
יותר ברור מזה, אבא שבשמיים לא יכולת להיות!
אז זה גם כיוון של מחשבה, לכאורה ניראת הגיונית לגמרי, אבל לא ממש קשורה ליהדות.
המקום שלה זהה למקום של אלו שלא מבינים איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה תפילות/שקלים שהם הכניסו למכונת המשקאות של הקב"ה הם עדיין לא קיבלו כלום.
המכנה משותף: זה באמת מאוד מרגש אותנו שיש לקב"ה את החשבונות שלו, אבל מה לעשות שיש לנו את החשבונות שלנו, ואדם יכול להחזיק מעצמו דוס-על (ולא רמזתי שאת החזקת מעצמך ככה, להפך, רואים שחשוב לך לסגור את הפינה הזו וזה דבר גדול)
כשהכול הולך לו טופי בדיוק לפי החשבונות שלו, אבל ברגע שמשהו לא כל כך מתחבר לו, אז הוא בעצם מגלה שמה שהיה לו כל הזמן בראש או בלב או בשניהם, אולי הולך טוב עם פופקורן ומסך פלזמה ענק, אבל אין שום קשר בין הסרט שהוא חי בו למושג אמונה ועבודת ה'.
נקודה שניה:
אומר לנו החכם שבאדם, משלי ג, י"ב: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"
מאיפה את יודעת מה נגזר עלייך בשמיים, שהקב"ה החליט להמתיק לך את זה בצורה הזו?
באמת חסר מקרים של אנשים ממש קרובים אלינו שחטפו את המחלה, איבדו הורים, שכלו קרובים, וקרו להם אלף ואחד דברים שאם תראי להם את המכתב שלך הם ישאלו אותך כמה את מוכנה לקבל ולו שיוכלו להחליף איתך רק לרגע אחד?
רק מה, זה נהיה כבר כל כך פשוט, מובן מאליו, אקסיומה כזו של החיים, שאת אמורה לקום בבוקר וכל האיברים של מתפקדים כמו שצריך, כאילו שיש לך בבית כספת עם כתב אמנה של הקב"ה שהוא התחייב בפנייך שבאמת המשאבה של הלב שלך תמשיך לדפוק עוד פעימת חיים ועוד אחת,כי מה ז'אומרת, שלשום היא עבדה, גם אתמול, נו אז למה שהיא לא תעבוד גם מחר?
בבית לוונישטיין ברעננה התשובות...
יש לך מושג מה הלך שם בשמיים, (כי לי באמת שלא ) ומה למשל מידת הדין דרשה שיעשו לך (וזה לא קשור ללהפחיד או אין לי מושג מה, רק למבט מפוכח על החיים) לאו דוקא עכשיו, גם בעוד 20 שנה כי אם את רוצה ללכת לפי הספר, אז סבבה, ילכו איתך לפי הספר.
לכי תדעי אם לא בזכות המעשים הטובים שעשית, ומליצי היושר שבראת בהתאפקות אחת שלך לא להצטרף לאיזה חינגה של לשון הרע על חברה מסוימת החליטו בשמיים להקל עלייך ופוררו לך את זה לדברים ה'מעצבנים' האלו?
והדבר הכי חשוב: תסתכלי על חצי הכוס המלאה, תחשבי עם עצמך איך את יכולה לקחת את החוויות האלו שעברת ולרכוש באמצעותם כלים לחיים.
לא הכול בחיים הולך כמו שאנחנו רוצים, ואז אנחנו מגלים באמצעות המידות שלנו, כמה אנחנו באמת מסוגלים להכיל את הקשיים האלו.
אם תלמדי לפרגן עכשיו לחברה שלך למרות שלפי ההיגיון שלך לא הגיע לה, תוכלי אחר כך באמת לשמוח בחתונה שלה גם אם היא תתחתן לפנייך.
אם תקבלי את זה שלא נבחרת לתפקיד שרצית בגלל אודישן מכור מראש, תדעי איך לקבל את זה שאי"ה תרצי להתקבל לעבודה ומישהי מוכשרת ממך התקבלה
אם לא תתייאשי בגלל הטסט המתסכל הזה, תוכלי לקנות לך את מידת ההתמדה לדברים קצת יותר גדולים בחיים...אלו נקודות שבחיים לא היית חושבת עליהם אלמלא השיעור הזה שהקב"ה העביר לך:
גם לדעת איפה האמונה שלך נמצאת, גם להסתכל על החיים במבט אחר שמחפש תמיד את החלק הטוב, וגם לדעת שיצאת יותר מחוזקת מכל הסיפור הזה.
אז קבלת ציון דפוק והפסדת אודישן, ועדיין לא עברת טסט, דברים שיכולים להשתנות באמת בכלום
אבל הרווחת שיעור לחיים, קאוצ'ינג בחינם מהקב"ה לגבי מבט ודרך חיים ואלו דברים שבאמת אין להם מחיר.
ותמשיכי לעזור לחברות, עוד לא קם האדם שנתן והפסיד.

שתרגישי באמת רק טוב
אבינועם
avinoam811@gmail.com