שאלה
למה דווקא שצריכים את עזרתו של הק"בה הוא לא עוזר?
תשובה
שלום לך,
אני מאוד מתחברת לשאלתך,
כיוון ששאלה זו היא בעצם שאלה יסודית וחשובה מאוד בכל נושא האמונה שלנו בריבונו של עולם.
תארי לעצמך מצב שבו ילד קטן רוצה לקפוץ מקומה חמישית עד למטה והוא מבקש את עזרתך בכך.
כשתראי זאת הדבר הראשון שתעשי,
הוא למנוע ממנו בכל דרך אפשרית את הקפיצה למטה,
גם אם הילד יתעקש,
את תחזיקי אותו חזק ולא תתני לו.
אבל למה?!
הרי בעיניים שלו כילד,
הוא בטוח שזה הדבר הטוב ביותר עבורו.
זה נראה לו דבר מאוד מגניב...
אבל את כמובן בעיניים של אדם בוגר יודעת,
שהקפיצה מקומה חמישית למטה היא מסוכנת ביותר עבורו
והיא וודאי תגרום לנזקים בלתי הפיכים.
כך זה בעצם באותו עניין אנחנו והקב"ה.
אנחנו רוצים משהו מסויים (ואגב זה יכול להיות כל דבר, מהדברים הקטנים ביותר ועד לדברים הגדולים ביותר כמו עניין של חיים ומוות)
ובטוחים שזה הדבר הטוב ביותר עבורינו.
אבל הקב"ה נמצא בשמיים ויש לו מבט כולל יותר על העולם.
הוא רואה מה באמת הדבר הנכון לנו ביותר ולפי זה הוא מחליט מה יקרה עימנו.
לפעמים הדבר הנכון לנו ביותר הוא מה שגם אנחנו חושבים,
אבל לעיתים הדבר הטוב לנו ביותר הוא דווקא זה שהקב"ה ימנע ממנו את מה שאנו חושבים כטוב.
חשוב לזכור ש-ה' תמיד נמצא בעולם בשבילינו,
אנחנו יכולים לבקש ממנו הכל,
להתפלל להתחנן,
והוא יעשה עבורינו את הטוב ביותר לנו.
רק האמונה שהוא תמיד עושה לנו את ההכי טוב שאפשר,
גם כאשר לנו זה נראה בדיוק הפוך,
רק האמונה הזו,
היא זו שמחזיקה אותנו ונותנת לנו כח להמשיך כאן בעולם ולמלא את יעודנו.
אם את רוצה לחזק את עצמך בעניין,
אני ממליצה לך לקרוא את הספר שירת מרים של סמדר שיר.
מדהים לראות בו אמונה גדולה על אף כל הנסיונות.
והנה קטע לסיכום שנותן נקודת מבט על מי באמת דואג לנו ומוביל אותנו גם כשזה נראה לנו ממש אחרת:
לילה אחד אדם חלם חלום.
הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוקים.
על פני השמים חלפו במהירות תמונות מחייו.
בכל תמונה הוא שם לב לשני זוגות עקבות רגליים בחול.
זוג אחד שייך לו, והזוג השני לאלוקים.
עם חלוף התמונה האחרונה של חייו,
הוא הסתכל אחורה לעקבות שבחול.
הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד.
כמו כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות הקשות ביותר בחייו.
דבר זה הטרידו והוא שאל את אלוקים בנוגע לכך:
"אלוקים, אתה אמרת שביום שאלך אחריך אתה תלך עימדי לאורך כל הדרך,
והנה שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי יש רק זוג עקבות אחד.
אינני מבין, מדוע כאשר הצטרכתי אותך מכל, עזבתני?"
ענה אלוקים:
"בני היקר עד מאוד,
אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך.
באותן תקופות שכה רב היה סבלך,
לא היו אלה עקבותיך.
היו אלה עיקבותיי שלי, שנשאתי אותך על כפיי."
שיהיה בהצלחה,
מוזמנת תמיד לכל שאלה,
רינת.
elrigas@gmail.com