למה אסור לשנות הלכות ולהקל מסברא?

שלום

עיין דעת כהן סימן פג', שכתב הרב זצ"ל שעל אף שנראה לו מסברא דבר מסויים לקולא, לא מלאו ליבו ח"ו להתיר אם הפוסקים הקדמונים נטו לחומרא, אלא יש לבדוק אם אפשר להעמיד דבריהם עצמם שיודו להתיר. ואם לאו, אין להתיר, ומשתמש שם במושג 'לכוף ראש לעומתם במורא'.
אנו לא רפורמים שמשנים הלכות לפי הצורך שלנו או לפי היצר שלנו. אנו אחוזים בקודש מטורא דסיני ומתיישרים לפי דבר ד' שבהכרעות הקדמונים. כתב רמב"ן בחידושיו שהנבואה קיימת באורח סמוי בבתי המדרש בהכרעות ההלכה. וכל דבר שהוכרע והתקבל באומה יש בו סיעתא דשמיא להיות כך, ולאו כל כמיניה של רב אחרון לבוא ולשנות את מה שנהגו ישראל להחמיר או להקל שבני נביאים הם.
וזה גם ללא קשר למחלוקת הידועה בין הראשונים על טווח היכולת של רבנן בתראי להכריע במחלוקות קמאי. אלא מצד יסודי יותר של מורא ראשונים, שגם למאן דאמר שמותר לגדול הדור להכריע בין שיטות ראשונים כסברתו זה בתנאי שעושה כן בדרכי הפסיקה הידועים ובהוכחות ברורות משאר הגדולים הקדמונים.

היסוד האמוני כאן כפול-
מקור הסמכות שהוא דבר ד' שבתורה ובכללי הפסיקה ובהכרעות בתי המדרש.
וגם עצם הנטיה היהודית לענווה כלפי דבר ד', ולא הכפפת דבר ד' לתאוות שלנו או לרצון ההמון.

כל טוב